דווקא בזמן משבר הקורונה החליטו ארבעה עסקים משדרות והאזור לפתוח עסק חדש או לעשות שינוי גדול. דרור ויצמן סגר סטודיו לכושר ובריאות ופתח תוכנית אישית חדשנית, המסעדנית מיטל טרבלסי איחדה כוחות עם עסק שכן, אפק אברהמי הפכה את העסק הביתי למתנות בעיצוב אישי למשרד מושקע ומגוון, לימית דנן היה נמאס והחליטה להקים עסק לנרגילות ומוצרי עישון ולצאת מהחל"ת.

אחד הדברים הקשים ביותר שהביאה איתה מגיפת הקורונה היא את קריסת הכלכלה הישראלית. אחוז גדול מאוד של בעלי עסקים, בעיקר עצמאיים, חווים קושי כלכלי בעיקר נוכח העובדה שהם נאלצים להמשיך לשלם את כל ההוצאות השוטפות וההתחייבויות על העסק, בזמן שהממשלה לא מאפשרת להם לפתוח את העסק ולהכניס כספים. בעקבות כך, הרבה מאוד עסקים נסגרו בתקופת הקורונה, והיד עוד נטויה. לפי ההערכות, צפויים להיסגר עוד אלפי עסקים קטנים.

למרות התקופה הקשה, חוסר הוודאות הכלכלית והקושי האובייקטיבי, ישנם כאלה שבחרו לעשות דווקא עכשיו שינויים בעסק שלהם, ואפילו לפתוח עסקים חדשים בשדרות, בתקווה שבקרוב יוכלו לקיים שיגרה רגילה. בפרויקט מיוחד של "דין וחשבון" שוחחנו עם כמה מהם וניסינו להבין איך אפשר לפרוח כלכלית גם בתקופה הזאת.

התייאשה מההוצאה לחל"ת

כשימית דנן ראתה שהיא יוצאת וחוזרת מחל"ת, היא הבינה שהיא בנקודת אל חזור וחייבת למצוא תעסוקה יציבה ולחשוב על פתרון למצב הקשה שנכפה עליה. אחרי חישוב מסלול מחדש ורצון לצאת לעצמאות כלכלית, נולדה חנות בחסות הקורונה

כשהתחיל משבר הקורונה, ימית דנן הוצאה לחל"ת ממקום העבודה, הוחזרה ושוב הוצאה עד שהיא קיבלה החלטה אמיצה: בשיא המשבר הקימה עם בעלה במרכז הקימעונאי את "My Hookah"   "חנות בוטיק" למוצרי עישון. "כשהקורונה התחילה הוציאו אותי לחל"ת והחזירו והוציאו שוב, וכבר שם התחילה חוסר הוודאות", היא מספרת. בשלב הזה הבינה דנן כי היא חייבת לחשב מסלול מחדש ולמרות החששות, הבינה שרק עסק עצמאי משלה יוכל לתת לה שקט לפחות מבחינת התעסוקה. "לא רציתי להישאר תלויה באוויר, וככה נולדה המחשבה לפתוח עסק. בפגישה עם בן משפחה שלי הבנתי שעסק למוצרי עישון זה משהו נחוץ בעיר ופשוט הלכתי על זה, וגם הבנתי שיותר ויותר אנשים מעשנים נרגילות וצריכים מוצרי עישון כי הם מחפשים את התעסוקה כשהם לא יכולים לצאת מהבית, משהו שיסיח להם את הדעת".

לא חששת?

"ברור שכן. איך אפשר שלא לחשוש מצעד כזה בתקופה ההזויה הזאת? בכל זאת, יש פה הוצאה כספית לא קטנה וזה דרש מחשבה. יחד עם זאת, הרגשתי וחשבתי שזה הצעד הכי נכון לעשות, כי אם אני לא אדאג לעצמי, אף אחד לא ידאג לי. גם עכשיו האי ודאות נמצאת כל הזמן ותמיד יש חששות לקראת מה הולך לבוא ואיזה הגבלות חדשות הולכים להטיל, אבל בסופו של דבר זה היה צעד מצוין שעשיתי ואני שמחה על זה".

מה חשבו בסביבה הקרובה שלך על הצעד הזה?

"האמת שכולם תמכו בי. ברור שהיה גם מי שהעלה חשש אבל בגלל שהייתי נחושה לא נתתי לזה להסיח לי את הדעת והלכתי על זה בכל הכוח. גם בעלי מאוד תמך בי וזה נתן לי את הדרייב האמיתי לפתוח את העסק, למרות התקופה המאתגרת".

מעבר לאתגר הקורונה, יש בשדרות אתגר נוסף שאיתו לא מתמודדים שאר העסקים הקטנים וזה כמובן האיום הביטחוני, שגורם פעמים לא מעטות לסגירת עסקים וירידה חדה בהכנסות, כאשר נראה שלאף אחד אין שליטה על המצב, וככל הנראה גם לא כל כך מנסים למצוא לו פתרון. "האמת, שזה אחד הדברים שגם יצא לי לחשוב עליהם, אבל הבנתי שזה לא משהו שצריך להשפיע על אם לפתוח את העסק או לא כי זה מצב נתון שהיה פה בעבר ויישאר פה גם בעתיד, אבל אין ספק שאנחנו סובלים פעמיים. זה דבר שהוא כל כך בשגרה אז אף אחד כבר לא מייחס לו חשיבות וזה ממש עצוב", מספרת ימית.

כאמור, העסקים הקטנים קורסים בזה אחר זה. גם מי שכן יכול לעבוד, מרוויח כסף שמאפשר לו רק לשרוד. מתחילת משבר הקורונה נסגרו כבר כ-30 אחוז מהעסקים הקטנים בישראל, נתון בלתי נתפס. ובכל זאת, נראה שיש כאלה שרוצים ומסוגלים לקחת את הסיכון הגדול שכרוך בלפתוח עסק או לעשות בו שינויים דווקא בתקופה הזאת, מתוך אמונה אמיתית שזה משבר חולף ובסוף הכל יחזור לקדמותו. "עד היום יש מי שחושב שזאת קפיצת התאבדות, כי בסך הכל מצב העסקים הוא באמת מאוד קשה, והכי עצוב זה שאף אחד לא מדבר איתנו על צפי לחזרה לשגרה. אנשים לא יצליחו להחזיק יותר מידי זמן מעמד, בסוף יש להם משפחות לפרנס. מאלצים אנשים לעבור על החוק כי הם בסך הכל רוצים להביא כסף הביתה", אמרה בתסכול.

איחדו מסעדות כדי לשרוד

במשך שנים הם עובדים זה לצד זה אבל ברגע שהתחיל משבר הקורונה וסכנת הסגירה ריחפה מעל ראשם, המסעדות 'מיטל מטבח בריא' ו'בנוני' החליטו לאחד כוחות והתוצאה הקולינרית טעימה במיוחד.

יש עסקים שנפתחים בקורונה ויש כאלה שבוחרים לעשות שינויים מהותיים בעסק הקיים ובעצם להמציא את עצמם מחדש. שינוי כזה ביצעו מסעדת "הבנוני" שמוכרת אוכל לבנוני כדוגמת "עראיס" ו"לחמעג'ון" ומסעדת "מיטל מטבח בריא" שמוכרת אוכל ביתי בריא. שתי המסעדות שממוקמות בסמיכות במרכז המחודש שנמצא מול בניין העירייה, החליטו למזג את שני המטבחים למסעדה אחת שתמכור מזון ביתי בריא לצד האוכל הלבנוני. המסעדה החדשה נמצאת גם היא במתחם המחודש שמול העירייה, היא בבעלותם של עידן קדוש, שיר לנגי (בעלי מסעדת "פסטה וזהו") ומיטל ויוגב טרבלסי.

"אנחנו בתקופה מאתגרת מאוד לבעלי עסקים פרטיים ולמסעדנים בפרט. בתקופה הזאת קיבלנו מכות כלכליות מאוד גדולות ויש קריסה של עסקים ובטח של מסעדות" מסבירה טרבלסי. "בתקופה כזו חשבנו כולנו בעלי המסעדות על כל מיני פתרונות כדי להמשיך להתקיים, רובם עברו לטייק אווי לפי המתווה שקבעה המדינה אבל אף אחד לא עשה את זה כדי להרוויח אלא כדי לשרוד, כדי לשלם שכירות ולשלם לספקים ולמעשה למנוע את סגירת העסק".

בניגוד למסעדנים רבים טרבלסי לא הסתפקה רק במעבר לטייק אווי, היא החליטה לעשות חישוב מסלול מחדש ופעלה יחד עם השכנים שלה ממסעדת בנוני (שהם גם הבעלים של המסעדה החלבית המוכרת "פסטה וזהו")  להגות רעיון יצירתי אחר. "חוסר הוודאות הזה לא התאים לי. היה לי קשה מאוד שמישהו בא ואומר לי מה לעשות ואיך לעשות. כמובן כאשר התאפשר לי לעבוד על בסיס משלוחים עבדתי אבל בשלב מסוים הבנתי שאני חייבת לעשות שינוי לפני שאגיע למצב של סגירה. החלטתי להתמזג עם מסעדת "הבנוני", שכרנו יחד מבנה ששימש את פאב "הליבובסקי" וכיום אנחנו עובדים כרגיל, וכשאני אומרת כרגיל זה אומר שזה על 30 אחוז עבודה מאשר בתקופה רגילה וזה הספיק לנו לשלם לספקים ולשכירות. כן יש את המענקים מהממשלה אבל הם מעט מאוד ומגיעים אחרי הרבה זמן, אי אפשר באמת "לנשום".

איך הגיע הרעיון למזג את שני המטבחים? אלה מטבחים מאוד שונים

"את העסקים שלנו הקמנו פחות או יותר באותו זמן. אנחנו חברים מאוד טובים וידענו שמתישהו נעשה משהו ביחד. חשבנו והחלטנו לחבור יחד ולעשות שיתוף פעולה שיכלול מיזוג של שני המטבחים – של המטבח הבריא לצד הבנוני שמגיש אוכל לבנוני ואוכל מהיר ובינתיים התגובות מדהימות".

אז הקורונה יכולה להביא איתה גם דברים טובים?

"תלוי איך בוחרים להסתכל על זה. ראינו שהקורונה לא בדיוק הולכת להיגמר או להיעלם ואנחנו צריכים עזרה, יצירתיות, שיתוף פעולה וחדשנות. אז התחברנו ועברנו למבנה שהיה פעם של פאב "הליבובסקי". הקמנו מכלום מטבח ממש יפה, שעדיין אנחנו משפצים אותו. אנחנו מגישים כרגע רק טייק אווי בגלל המצב וכמובן שבהמשך ובהתאם להנחיות ולהקלות אנחנו נפתח את המסעדה לישיבה לטובת הקהל הרחב.

לא פחדת מהצעד הזה?

"ברור שכן, אנחנו נלחמים עכשיו על כל שקל שנכנס וחשבתי שזו טעות להתחלק עם עוד מישהו. חשבנו מה הכי טוב לעסק ולנו ובסוף החלטנו שזה הצעד הכי נכון. רציתי מקום גדול שיאפשר לי לגדול ולצמוח, ואני מרגישה שזאת הדרך הכי טובה לעשות את זה".

לטענת טרבלסי, יש הרבה אנשים שהמציאו את עצמם מחדש בחסות הקורונה, בעיקר בתחום הקולינריה, כך שהצעד שלה הוא לא יוצא דופן מבחינתה. "יש הרבה מיזמים קולינריים חדשים בעיר כי אנשים הבינו שאם הם לא ידאגו לעצמם, אף אחד לא ידאג להם. אנשים רוצים לקחת את האחריות הכלכלית על עצמם. יש מלא יזמים ויזמיות חדשים וזו כבר מגמה שרק ממשיכה לצמוח בגלל הקורונה, וזה לא משהו שיעצור בקרוב לדעתי".

למרות שלטענתה המיזוג בין המטבחים הוא צעד רגיל ושגרתי, מדובר שני מטבחים מאוד שונים במהות שלהם, בייחוד כשדברים מתקשרים לאוכל בריא מכיוון שהתרבות הישראלית לרוב תעדיף את האוכל המהיר והמשמין.  "עם ישראל הוא מאוד שונה אחד מהשני. לצערי יש דעות קדומות שאוכל בריא הוא לא טעים, אבל אני יודעת שכל מי שאוכל אצלנו, נשאר לקוח קבוע. אנחנו מגישים אוכל בריא לצד אוכל מהיר, ומאפשרים לסטודנט שבא לו לאכול משהו מהיר ולקחת משהו קטן. לעומת זאת, מי שרוצה קונספט בריא יותר ולא רוצה להרגיש כבד אחרי האוכל, יכול להזמין אוכל בריא וכמובן יש מקום לשילוב. זה היופי במיזוג במסעדה הזאת, כי יש בה הכל מהכל", סיכמה.

"הקורונה עזרה לי לקבל את ההחלטה לסגור את העסק ולבנות משהו חדש"

ביום שהגיח לחיינו נגיף הקורונה היה ברור לדרור ויצמן מנתיבות שהסטודיו שלו לא ישוב עוד לפעילות. למרות הקושי לסגור את מפעל חייו הוא גם הבין שזו ההזדמנות לעשות את השינוי שהוא חשב עליו זמן רב: יחד עם התזונאית מארי אסולין הוא השיק תוכנית אימונים אישית חדשנית וזוכה להצלחה גדולה.

בחודש אפריל האחרון נפל לדרור ויצמן האסימון. ממשלת ישראל שלחה את אזרחיה לסגר ממושך בתקופת הפסח, את הזמן הזה הוא ניצל כדי לעשות חישוב מסלול מחדש במהלכו הבין כי עליו לקבל החלטה לא פשוטה: לסגור את מפעל חייו, סטודיו לבריאות ולכושר fitness 4 iife שהפך לסיפור הצלחה בעיר נתיבות. "עבדתי מאוד קשה כדי להקים לפני מספר שנים את העסק בעיר הולדתי, בניתי עסק בעשר אצבעות, הקפדתי על הפרטים הכי קטנים כדי להעניק רמה גבוהה ללקוחות שלי" מסביר ויצמן השבוע, "אפשר לומר שעבדתי כמו חמור וכבר לפני תקופת הקורונה עלו בראשי מחשבות שאני צריך לעשות משהו כי מרוב עומס אני כבר לא נהנה אבל זה רק נשאר במחשבות לפחות עד שהתפרץ נגיף הקורונה".

לפני חמש שנים, בהשקעה של יותר מ-200 אלף שקלים שכר ויצמן מבנה ישן בנתיבות והפך אותו לסטודיו מרשים במיוחד שמשך אליו מדי יום עשרות מתאמנים ומתאמנות. "למרות שהקימו מכון כושר עירוני גדול, הצלחתי לבנות קהל די גדול של לקוחות, כמות שרק הלכה וגדלה בזכות עבודה קשה מסביב לשעון, היו ימים שמצאתי את עצמי יוצא מהבית בשבע בבוקר וחוזר בתוך הלילה, לצד תחושת הסיפוק מהעבודה הייתה גם תחושת תסכול והוא לא קשור לכסף, דווקא לעניין האישי, לפני שלוש שנים נולד לי ילד ובקושי הייתי רואה אותו ואת האישה, אז כבר התחלתי להבין שאני חייב לעשות שינוי רק לא הייתי נעול מה בדיוק אני רוצה".

ולכל זה תוסיף את העובדה שאתה גם שחקן כדורגל פעיל?

"בדיוק, בתוך כל ההשקעה בעסק הייתי צריך גם להשקיע בכדורגל וזה דורש מאמץ גדול גם פיזי וגם מבחינת לוח זמנים. כל המכלול הזה גרם לי להגיע למסקנה ששינוי שיאפשר לי לנשום ולבלות עם המשפחה הוא הכרחי. היה לי ברור אם אני לא נותן את המקסימום שלי זה אומר שאני לא נותן שירות טוב וככה גם הפרנסה שלי נפגעת בסופו של דבר. בנוסף, ברגע שהגעתי למצב שאני לוקח את הילד שלי לגן בבוקר וזהו, פה זה נגמר. כשאני חוזר הוא כבר ישן. ככה אני רוצה לחיות? לא. לא מתאים לי ואני בן אדם שאם אין לי אנרגיות חיוביות אני לא יכול לעזור לאנשים. אני צריך להרגיש סיפוק בסופו של דבר והבנתי שעם העומס הזה אני לא אצליח ליהנות ואם אני לא נהנה אני לא אעזור לאנשים כמו שאני רוצה".

לא חששת לעשות צעד כזה, בכל זאת זה לסגור וללכת אל הנודע בתקופה כזו?

"בטח שחששתי, לא ידעתי מה יהיה. נכון שהמדינה עוזרת ומשתדלת אבל עדיין זה לא אותו דבר. זה כסף שהולך לטמיון כי השקעתי שם המון. אתה מוכר את הציוד ו"הכסף ספוג בקירות". אבל הבנתי שעכשיו זה הזמן, בייחוד כשזו תקופה שאנשים לא יכולים ללכת לחדר כושר. אני רואה הזדמנויות גם במצבים קשים, ולמרות שידעתי שאני הולך לחטוף מכה כלכלית אני ראיתי הזדמנות דווקא לצאת לדרך חדשה עם עסק חדש שבו יהיה לי מרחב של זמן גם לחיות ולא רק לעבוד מסביב לשעון".

זה אולי מוזר לומר, יכול להיות שנגיף הקורונה הגיע בזמן מבחינתך?

"גם לי זה היה מוזר בהתחלה כי בכל זאת מדובר בסוג של מפעל חיים, עסק שהשקעתי בו הכל במשך חמש שנים וברוך ה' הצליח מאוד. מי שביקר בסטודיו ראה כמה השקעה הייתה כדי לתת את המקום הכי כייפי ואיכותי למתאמנים ואז אני מוצא את עצמי סגור בלי יכולת להכניס אגורה לכיס, מסתכל על כל מה שבניתי בעשר אצבעות ואני צריך לקבל החלטה לא פשוטה".

החלטה שהתבשלה אצלך לא מעט רק לא יצאה לפועל?

"נכון, אני אדם מאמין שלכל דבר יש סיבה, מבחינתי קיבלתי סימן.  הקורונה עזרה לי לקבל את ההחלטה לסגור את העסק ולבנות משהו חדש שהרבה זמן היה לי בראש. ברגע שהבנתי שגם המצב לא יאפשר חזרה מלאה החלטתי למזער נזקים, מכרתי את הציוד והצלחתי לעבור את התקופה בנס גדול ותוך כדי גיבשתי את העסק הבא איתו אני לאחרונה יצאתי לדרך".

תקופת הקורונה מסתבר פינתה לויצמן לא מעט זמן פנוי כדי לתכנן את העסק הבא- תוכנית אימונים אישית חדשנית. "היה לי איזה רעיון והייתי צריך להשקיע המון מחשבה, לשמחתי תקופת הקורונה פינתה המון זמן ובהחלט צריך להסתכל גם על חצי הכוס המלאה" מסביר ויצמן. "אני לגמרי חושב שמשבר הקורונה זה גם הזדמנות לשינוי"

הזמן הפנוי הוביל אותך לבנות רעיון חדש. ספר לנו עליו?

"אז אני לדוגמא נחשפתי יותר לעולם היוטיוב. חלק מהרעיון של העסק הזה למדתי בקורונה. יש עניין של סרטון שבועי שאתה פותח אותו ומתאמן מול הטלפון, כל תרגיל יש לו את הרמות שלו, הסרטון הזה מתאים לכולם. אז מאיפה עלה לי הרעיון? הייתי צריך להתאמן בבית. ברגע שצילמתי עוד סרטון ועוד סרטון הבנתי כמה זה חיוני לתת הדרכה אישית, מכאן בעצם נולד העסק החדש Your Makeover".

מה התכנית שבנית?

היום יש המון בעיות לאנשים שרוצים לעשות שינוי שיש להם פער בעניין התזונה. אז נכון הם יכולים ללכת למאמן ולקבל הכוונה, אבל אני שילבתי בין 2 התוכניות. לקחתי תזונאית שבעיניי היא טופ באזור, והיא נותנת את התחום של התזונה ואני בעניין האימון, וביחד אנחנו לוקחים בן אדם, לומדים אותו ובונים לו תכנית ייעודית מיוחדת לו. אנחנו "יושבים" על כל בן אדם 24-48 שעות אחרי שאנחנו מדברים איתו בערך רבע שעה לכל אדם, ובונים תכנית שהיא מתאימה בדיוק לו. אז אומנם יהיה לו קשה אבל הרבה פחות כי התכנית הזאת מתאימה לו, לחיים שלו, לאורח חיים שלו, לעבודה שלו, לאוכל שהוא אוהב ואפילו לפציעות.  אננו פשוט באים לתפור חליפה מתאימה לבן אדם".

כמה תקופת הקורונה הזיקה למשקל מרוב הישיבה בבית?

"ברור לי שזה הקשה על המון אנשים שנלחמים במשקל אבל יחד עם זאת בתקופה הזו אנחנו רואים הרבה אנשים שממשיכים לעשות פעילות ספורטיבית. צריך להבין שיש חשיבות גדולה לשמור על סדר יום הכולל פעילות וארוחות בזמן, מי שלא הקפיד על כך מצא עצמו בבעיה גדולה.

אגב, בתקופת הקורונה אנחנו נחשפים לים של תוכניות, כל אחד הפך להיות כהן של ספורט והורדה במשקל?

"לצערי אנחנו רואים ש כל אדם שני בלי ידע ובלי ניסיון הופך להיות מאמן. נהיה חלק מתכנית. בלי רקע ובלי ניסיון, זה נקרא שיטת הפירמידה. זה מאוד מתסכל. כל אחד יכול להתעסק במה שבא לו אבל אם כבר מישהו בוחר לעשות שינוי ולהתעסק בבריאות שלו, צריך לקחת אנשי מקצוע. יש אינסוף כיוונים, אבל אתה צריך להבין שאתה צריך לקחת אנשים מקצוע. רוב אלה שראית בתקופה ההיא הם לא אנשי מקצוע בכלל. בלי תעודת מאמן, בלי כלום. בן אדם שהיה נהג מונית הופך להיות מאמן, כי הוא רוצה להתפרנס. זה מוזר".

תזונה וכושר חייבים ללכת ביחד?

"אני אגיד לך מה שאני אומר למתאמנים שלי. יש את הקטע של הספורט שזה שורף קלוריות, שומן, אנרגיה. ויש את הקטע של התזונה, שזה מכניס אנרגיה, פחמימות.. אם לא נאזן ולא נשווה אותם, לא עשינו בזה כלום.  אתה יכול להתאמן כמו חיה ולאכול כמו חיה, אבל בפועל לא עשית כלום. אתה אולי תתחזק אבל במשקל זה לא ישתנה. זה חייב לבוא אחד מול השני, לפי זה אתה בונה את התכנית שלך".

יש טרנד חדש של שייקים? ואנחנו רואים אנשים שמשיגים עם זה תוצאות?

"רק מנוזלים אפשר לרדת 5 קילו. תוסיף מפה ומשם אפשר להגיע ל8 קילו בחודש. אבל אם אני עוזב אותך אחרי חודש הכל עולה בחזרה. עשינו בזה משהו? לא. השינוי זה איכות, מה אתה שורף באמת מהמסת שומן. ברגע שאתה שורף מהשומן הנוזלים זה לא רלוונטי. חשוב לשמור על השריר".

עד כמה הליווי האישי הזה תורם?

"תוך  כדי תנועה אנשים מבינים שיש יתרונות ולומדים הרבה דברים שגם אחרי שהם יהיו איתנו הם יידעו את הדברים החשובים האלה. זה יעזור להם. זה תורם לסדר יום, לתוצאות, לעליה בכושר, לירידה במשקל, תורם לבריאות. תורם בצורה בלתי רגילה. מתאמנים לומדים להכיר את זה עם הדרך, איזו משמעות יש לזה. זה עושה אותך עם אנרגיות, עם כוחות ואני משוכנע שהתוצאות בהתאם".

כחלק מהתוכנית העסקית החדשנית, ויצמן יצר  שיתוף פעולה עם התזונאית הנטורופתית מארי אסולין. "כושר ותזונה חייבים ללכת יחד, אין שום קיצורי דרך" היא מבהירה. "כלומר המטרה של כל אחד היא לא רק להיראות חטובים ולהיראות טוב אלא גם לאכול בריא ולמנוע מחלות אפשריות".

אני מניח שרוב האנשים אין להם מספיק ידע?

"זה נכון אבל כל אחד צריך לנסות להרחיב את הידע התזונתי. הסופרים שלנו מוצפים בערימות של מוצרים שנראים לנו בסדר, שהם דייאט או כל מיני כותרות שיווקיות שבאים במטרה למכור לנו את המוצר.  כולנו רואים בסופר את המדבקות האדומות והירוקות, זה רעיון שעושה יותר נזק מאשר תועלת כי הוא גורם לאנשים לחשוב שמוצר בלי סימן אדום הוא בריא, מה שחשוב אלה הרכיבים וכל המזונות המעובדים פשוט לא בריאים. אתן לך עוד דוגמא יש שומן של טחינה שהכרחי לגוף והוא מסומן כלא בריא. אין ספק שיש בלבול גדול ולדעתי מה שצריך להנחות כל אחד זה לבנות אורח חיים עם תזונה טבעית של פירות וירקות, אני רואה למשל הרבה הורים שנותנים לילדים בארוחת בוקר קורנפלקס וזה הארוחה הכי לא נכונה שילד צריך להתחיל איתו את היום משום שהוא צריך להתרכז יום שלם ובשביל זה צריך לשלוח את הילד אחרי ארוחה בריאה ומועילה".

עברה מהבית לעסק משודרג

אפק אברהמי רק בת 21 אבל מגיל 14 היא מכינה מארזים יוקרתיים, מסדרת בלונים ומארגנת הצעות נישואין. שנים שהיא חששה לעשות צעד ולפתוח חנות, ודווקא משבר הקורונה גרם לה לקפוץ ראש למים העמוקים ולפתוח את SHOKOBOX

"שוקובוקס" היא ללא ספק אחת מהחנויות הכי מגניבות שיצא לכם להיתקל בהן, בבעלותה של אפק אברהמי הצעירה. אברהמי רק בת 21 אבל כבר מגיל 14 החליטה שכל מה שהיא רוצה לעשות זה מארזי מתנות ושוקולדים יוקרתיים. במשך הזמן התרחבה להפקה ומיתוג של אירועים ולסידורי בלונים יוקרתיים לכל סוגי השמחות, עד שבגיל כל כך צעיר היא פתחה את העסק הראשון שלה. לאחרונה עם התרחבות העסק הוסיפה אפק כלי בית מעוצבים לחנות שנמצאת גם היא במרכז הישן. את הבחירה לעבור מעבודה בבית ולפתוח מקום שיאפשר לה ליצור ולמכור בצורה הכי נוחה, עשתה אפק בשיא משבר הקורונה, כשכל העסקים הקטנים מחפשים דרך להוציא את העסק שלהם מהבוץ". "הרגשתי שאני כבר רוצה להיות "ילדה גדולה", לצאת מאיזור הנוחות שלי ולטפח את הכישרון שלי, מספרת אברהמי על תחילת ההחלטה לפתוח עסק בשיא המשבר.

את דרכה בתחום התחילה אברהמי כאמור בגיל מאוד צעיר, והתאהבה בפעם הראשונה כאשר ראתה מארז אצל סבתא שלה ורצתה לעשות בדיוק כזה. "ראיתי את המארז אצל סבתא שלי ורציתי מארז זהה, אז פשוט הלכתי לקנות את כל המצרכים שצריך בשביל זה, והכנתי אחד כזה בדיוק. מיד הבנתי שאני ממש אוהבת את זה ומתחברת לזה ואני רוצה להמשיך עם זה ולפתח את זה", סיפרה.

את רק בת 21 אבל עובדת בזה כבר מגיל 14, איך זה קרה?

"כבר מהפעם הראשונה שהתחלתי לעשות מארזים בעצמי בשביל אנשים וגם עבורי, ראיתי שאני ממש אוהבת את זה. הייתי קונה את כל מה שצריך כל פעם, רק בשביל להתנסות וללמוד עוד טכניקות ועוד דרכים שבהן אני יכולה לבנות את המארזים שלי בדיוק כמו שאני רוצה. בתחילת הדרך הייתי מכינה מארז ומוכרת אותו באותו מחיר שקניתי, ולפעמים גם בפחות. לא הייתי מנוסה ורק רציתי שיכירו אותי אבל מסתבר שזה הצליח".

למה לא פתחת חנות עד עכשיו?

"האמת שקצת חששתי. כשהתחלתי הכל הייתי מאוד צעירה והיה לי מאוד נוח לעבוד מהבית, בלי לדאוג מהוצאות מיותרות או מסיכוי שהעסק שלי לא יצליח, למרות שהאמנתי בעצמי מהרגע הראשון ויש לי קהל רחב בשדרות ובכל רחבי הארץ".

למרות גילה הצעיר, אברהמי לא חוששת ומלאה באמביציה ודרייב להצליח. בניגוד לבעלי עסקים שהיססו אם לפתוח את העסק בתקופה הזאת ובצדק, אברהמי גילתה חוש עסקי מפותח וזיהתה את היתרון של לפתוח דווקא עכשיו עת החנות, בשיא התפשטות הקורונה וכשאנחנו מדלגים מסגר לסגר, ומגלה שדווקא אחד המשברים הגדולים בתולדות המדינה נתן לה את האומץ לפרוח ולהתפתח כלכלית. "כל הזמן רציתי להיות עצמאית ולפתח את עצמי, כי ידעתי מה אני שווה. יחד עם זאת הייתי צריכה את הדחיפה הקטנה כדי לעשות את הצעד האמיתי וזה הגיע בזמן הקורונה. אמנם בנושא של סידור הבלונים נפגעתי בגלל שאין אירועים, אבל תחשבי שעכשיו כשכל החנויות סגורות, כל מי שרוצה מארזים, אין לו איפה למצוא ובעניין הזה יש היענות מאוד גדולה של לקוחות. אני מכינה להם בדיוק את מה שהם מבקשים ושולחת אליהם עד הבית, זה מאוד פשוט. מבחינתי הקורונה היא המקפצה. כשכמות העבודה שלי קפצה משמעותית, הבנתי שאני חייבת מקום משלי ופשוט לקחתי את זה צעד קדימה. לא יכולתי לעבוד יותר מהבית", מספרת אברהמי.

במהלך כל הריאיון לא ניתן להבחין ברגע אחד של חשש או של היסוס מצידה של אברהמי, יחד עם זאת, היא מודה שלמרות ההצלחה הענקית שלה, גם לה יש רגעים של חשש מהלא נודע. "ברור שחששתי ואני עדיין חוששת כמו שכולם חוששים. זאת תקופה שאי אפשר לקחת כלום כמובן מאליו, אבל היתרון שלי הוא שפתחתי את העסק כשכבר יש לי קהל לקוחות ענק ואני נמצאת בכל מקום בארץ, אז לא היה לי ספק שאני רק יכולה לפרוח מהצעד הזה. אני מאמינה ביכולות שלי, במוצרים שלי ובאיכות שלי. אני יודעת שמפה אני יכולה רק לצמוח. המשפחה שלי מאוד תמכה בזה שיהיה לי מקום מכובד משלי, וזה גרם להחלטה להפוך לקלה יותר", סיכמה.