שנה למבצע שומר החומות הוא גם יום הציון להירצחו של הילד עידו אביגל ז"ל. לא הכרתי את הילד והמשפחה, אך השנה האחרונה נתנה לי תחושה שהם חלק ממשפחתי.
באותו ערב קשה החלו לזרום ידיעות על פגיעה ישירה בבית, באותם הרגעים חשבתי לעצמי בטוח משפחה שנטשה את העיר או עוד מקרה "מזל" שבו דיירי הבית נכנסו לממ"ד וחייהם ניצלו ברגע האחרון וסיפורם יתואר בכל ערוצי התקשורת. המציאות זימנה אירוע אחר,לא אשכח את אותו הרגע שקיבלתי הודעת וואצפ שככל הנראה ישנה פגיעה ישירה בבית, רסיס שחדר לממ"ד(??) וילד במצב אנוש. את ההגדרה ל"אנוש" אני ובטוח שגם אתם מכירים היטב, באותם רגעים חשוכים מול מסך הטלוויזיה והודעות שאני מקבל מהשטח התמונה מתחילה להתבהר.
אני נחנק, מעלה פוסט ברשת החברתית שכולו תפילה ותחנונים "רק לא עוד ילד לרשימה השחורה, בבקשה בורא עולם". ליל ה- 12/5/21 החזיר אותי ברגע אחד לאותו קאסם ארור שגבה את חיו של אפיק אוחיון זהבי בן ה-3 שהיה בדרכו לגן בשעת בוקר מוקדמת, ולערב חג הסוכות תש"ס (2000) שבו איבדנו שני ילדים דקות ספורות לפני כניסת החג-יובל אבבה בן 4 ודורית בייניסאן בת השנתיים, כשבסך הכול ביקשו לשחק בחצר כמו ילדים נורמטיביים שחיים במדינה ריבונית. דמיינתי את הוריה של אלה אבוקסיס הי"ד, יהונתן וסימה (שיבדל"א) רואים את תמונות הזוועה המשודרות ולא יכולתי שלא להתפרק רק מהמחשבה על תחושותיהם באותם רגעים.
מימדי האירוע ממשעול סטרומה מתחילים להתבהר, רסיס חדר את חלון הממ"ד ורצח ילד בן 5 שהגן על עצמו במקום שהיה אמור להיות חומת המגן והשכפ"ץ עבורו. מחדל הממ"ד הושתק, ישנם פרטים שאסורים בפרסום מטעמים ביטחוניים וזה מובן ומקובל. חבל שמהסיפור הזה ממשלת ישראל ושר הביטחון בני גנץ, לא השכילו להבין את גודל האירוע וחומרתו ופסקו גזר דין מוות עבור חלק מתושבי העיר בכך שהחליטו למגן דירות רק לפי קריטריונים מסוימים, באזורים ובתנאים מדויקים הבעיה היא בנו ההנהגה המקומית ותושבי העיר, בסיום מצבע שומר החומות עיריית שדרות ידעה לצאת בקמפיין דין שדרות כדין תל אביב, אבל קודם כל צריך לדאוג שדין שדרות כדין משעול סטרומה. שדרות היא עיר בהגדרה, אבל מבחינת שטח היא קטנה וכל ממ"ד ביישוב בסכנת חדירת רסיסים כמו שקרה בבית משפחת אביגל.
ישנה אמירה בצבא כי נהלים נכתבו בדם, כמה דם צריך עוד להישפך כאן בסבבים מול עזה כדי שמדינת ישראל, עיריית שדרות והעומד בראשה יבינו שחייבים לדאוג לכלל תושבי העיר ללא הבדל סוג מבנה, קומה, כיוון ואזור. ההפקרות והזילות בחיי אדם אינן מורגשות כרגע עד שקורה מקרה (שלא יקרה). אין צורך לחכות לסבב נוסף ולספור עוד הרוגים, זו העת להפעיל מנופי לחץ ולמנוע את הרצח הבא, זה בידיים של ההנהגה והרצון שלה להילחם על חיי התושבים מול הממשלה. בשבועות האחרונים אנו עדים להסלמה בתוך הארץ, אחד עשר נרצחים, פעילות בשטחי איו"ש, עזה מתחממת ומתחילה לערוך ניסויי כלים ומשגרת לים רקטות. כל התנאים והאינדיקציות של גורמי המודיעין והביטחון מראים שפנינו לסבב לחימה נוסף. ומה יהיה על חיי התושבים? ניסים הם משאב מוגבל ומיסטי אסור לנו להסתמך רק עליהם.
עידו אביגל הי"ד הוא קורבן תרבות ה"סמוך" הישראלי, מדינת ישראל והעיר שדרות לא רוצה לספוג עוד מקרה כזה ולכן אסור להפלות, להפריד ולתעדף, חיי התושבים שווים בכל העיר. כל חישוב כלכלי כזה או אחר אינו שווה את ערך חיי האדם והילדים שלנו. אנחנו נמצאים בשבוע שלפני חג הפסח- חג האביב, הפריחה ומודים על הנס הגדול שיצאנו משעבוד לגאולה. כולי תקווה ותפילה שנפסיק לראות את מרחץ הדמים ברחובות ובסבבים מול חמאס. נתפלל שיהיה קודם כל שלום ביננו ואחר כך, מתוך אחדות, מול הקמים עלינו לכלותינו.