בצהרי יום שבת שבין יום כיפור לסוכות, יג בתשרי תשע"ז הלכה לבית עולמה דינה חפוטה מחלוצות ומייסדות העיר שדרות
דינה ז"ל, בת למשפחת מיארה, עלתה לישראל בשנת 1956 מן העיר מרקש במרוקו היישר אל מעברת גבים דורות וחוותה כמו יתר חלוצי שדרות את חבלי הקליטה הקשים דאז.
דינה סיפרה לילדיה על המגורים בפחון רעוע (בראכּה) מט לפול ונוטה לעוף מסער רוחות הפרצים ושבטלטולו החריש אזנים, תיארה את הדלף הנוראי של זעף הגשמים שהרטיב את בני הבית עד לשד עצמותיהם, ושלא להם היה מפלט בשכונת הפחונים לברוח אליו, בוודאי לא כשייללת תנים (לא נוגה) אימתנית חוצה דמי הליל וכשחרדת עטלפים מאיימת ומרפרפת לבבות.
לאחר מספר חודשים עברה משפחת חפוטה עם ראש המשפחה יעקב חפוטה ז"ל, קבלן ואומן צבע, יחד עם שלשת ילדיהם שנולדו במרוקו: אברהם הבכור, קצין צה"ל המתגורר בשדרות שפרש לאחרונה מצה"ל לאחר למעלה מארבעים שנות שירות בחיל אוויר, איש מקצוע רב תחומי מיסודו, ופסל לעת מצוא, האחות פלורה, הלוא היא פלורי אדרי!!! שמוכרת לכולנו כמורה רבת פעלים עם רקורד מדהים של הכנת תלמידים למבחני בגרות בהצלחה חסרת תקדים, והילד השלישי, פרוספר, צעיר הבנים דאז שעלה לארץ והוא בן 6 חודשים, וכיום תושב ירושלים, שלימים נהיה גם הוא לאיש צבא מצטיין ולצייר מוכשר, כפי שהוגדר בכותרת אחת מכתבות עיתון "במחנה" כראש אמ"ן.
דינה ויעקב ז"ל הרחיבו את התא המשפחתי בתנאים כלכליים דלים וצנועים אך עשירי ערכים והביאו לעולם ארבעה ילדים נוספים, בין הצברים הראשונים בשדרות: יצחק, הוא חופי, משורר ומוסיקאי, מנהל כח אדם של האוניברסיטה העברית בירושלים ובעל תואר ד"ר לחינוך מדעים באוניברסיטה העברית, שושי, תושבת ראשון לציון עובדת שנים רבות בחברת "תכלת תקשורת" האחראית להוצאה לאור ולהפצה של מעריב לנוער, מעריב לילדים, הורים וילדים נשיונל גיאוגרפיק ומגזינים חינוכיים רבים, ושתי אחיות נוספות בעלות הכשרה בתחומי הוראה במגזר החרדי, שמחה המתגוררת בביתר עילית ופנינה המתגוררת בעיר נתיבות שכנתנו הדרומית.
האב יעקב, כאמור, היה קבלן צבע תקופה ארוכה, איש חכם ויודע ספר, שלרבים מבני דורו היה מוכר גם כשחיין מצטיין, וכשבריאותו נחלשה, לפרנסת המשפחה הוא עבר לעסוק בעמל רב במכירה של צעצועים ומתנות. בשנים הראשונות סייעה בידו דינה בפרנסת הבית ועבדה תקופה קצרה במפעל "דקו", אולם די מהר גמלה בליבה ההחלטה להתמסר לחינוכה של המשפחה ולטפח בילדים ערכים שנהיו לאבני יסוד בהתפתחותם המקצועית והאישית.
דינה דגלה ברכישת השכלה גבוהה ועודדה את ילדיה לצאת ולרכוש דעת "עביאוה בתעלימה ובלטרק למליחה" (עסקו בלימודים ולכו בדרך הישר) היו מן המשפטים הרווחים בפיה. ביודעה כי משאבי מערכת החינוך דאז היו דלים, היא שלחה את ילדיה לפנימיות ברחבי הארץ, דתיות וחילוניות כאחד, ונטעה בהם אמונה ביכולתם האישית ובפוטנציאל הגלום בהם להשיג את היעדים שאליהם הם חותרים, להתרחק מבעלי השפעה רעה ומדרך רעה ( מלטרק לקביחא).
דינה היתה בעלת חוש הומור ושמחת חיים מיוחדת, היא אהבה שירה, ידעה לדקלם שירים וטקסטים רבים בעל פה, והיתה בעלת אמונה דתית חזקה מאד.
היא היתה בקיאה מאד בפרשת השבוע וניחנה ביכולת זיכרון פנומנלית, זכרה אירועים רבים ומיוחדים, ידעה לדייק בפרטים ואהבה מאד את שדרות בכלל ושכנותיה ומשפחתה בפרט.
בחודשים האחרונים, אף על פי שדינה עברה ייסורים רבים, היא לא התייאשה ונאחזה חזק בחיים, וגם כאשר לא יכלה לדבר, עלה בפיה להשלים את הברכות בקידוש על היין בשבת ובהבדלה במוצ"ש ודקלמה עם ילדיה את מזמורי השבת אותם אהבה לשמוע: " בר יוחאי אשרי יולדתך… אשת חיל מי ימצא…אזמר בשבחין…המבדיל בין קודש לחול…אליה הנביא".
שבעת ילדיה ואיתם סימונה נכדתה, לא עזבו אותה לילה אחד ללא השגחה, הם תמכו בה והתמידו בתורניות סביבה כל ימות השבוע באהבה ובשמחה ובהערכה רבה לנתינתה האין סופית של דינה. במוצ"ש האחרון, מאות רבות מבני שדרות וחברי המשפחה ליוו אותה למנוחת עולמים בהספדים מרגשים של חה"כ עמיר פרץ, חתניה, הרב משיח חכם והרב חיים איטח, חבר המשפחה, ד"ר מאיר בוזגלו, בנו של רבי דוד בוזגלו, גדול פייטני יהדות מרוקו, הרב הרצל שאובי, האחיינית סימונה תמרי והבן חופי שסיים בשיר מרגש וסוחט דמעות "דר די ממא" שכתב לאימו.
דינה הלכה לעולמה בתרועות שופר שפתחו לה שערי שמיים, ולנו פתחו צוהר לדרך טובה ורוחנית, לאמונה בערכי היהדות, להליכה בדרך הישר, לחינוך טוב ומטיב, לאהבת החסד, למתן לזולת, לערבות ואהבה הדדית, ולעוד ערכים רבים וטובים הרווחים מאד בקרב קהילת שדרות שמהם זכתה המשפחה לתמיכה המדהימה מצד בני שדרות וחברי המשפחה בכלל, ומצד השכנים הנפלאים בפרט. יהי זכרה ברוך.