במכתבו עומד ראש העיר על שעברו תושביה מאז ה 7.10 והאתגרים הרבים עמם מתמודדים מאז ומאז שובם לעיר לפני כחודש וחצי.
"מעל 180 ימים, מאז ה -7 באוקטובר שקרוב ל40 אלף תושבי שדרות נמצאים בחרדת קיום.
עשרות מחבלים חדרו לעירנו, טבחו בכל מי שראו, ברחובות ובבתים, רצחו 70 מתושבי העיר, שוטרים ולוחמים, גרמו להשמדת תחנת המשטרה הוותיקה והותירו אחריהם עיר המומה שהופקרה על ידי מי שהיו צריכים להגן עליה. צה"ל ומערכת הביטחון מודים שלא היו שם להגן עליהם. זיכוי העיר ממחבלים ארך ימים רבים וגם אחריהם העיר סבלה ועודנה סובלת מהתרעות "צבע אדום", רקטות שמצליחות לחדור את כיפת ברזל ומשבשות את יומם של התושבים וכמובן שמאיימות על חייהם", כתב אלון לשר הביטחון.
"כחלק מהמאמץ לחדש את אמון התושבים בצה"ל ובכוחות הביטחון וכחלק מהאתגר האדיר להשיב את שדרות להיות עיר פעילה ומתפקדת, התקיימו דיונים רבים בין גורמי העירייה לבין גורמי האוגדה ופיקוד העורף לקראת חזרתם של התושבים בעיר בסוף חודש פברואר. נפרשו בעיר כ- 115 חיילים שמתגברים את כוחות השיטור העירוני ואת כיתת הכוננות שפרושה אף היא באופן רחב. צה"ל מאבטח את הסעות התלמידים, את מוסדות החינוך, את הכניסות לערים ואת מרכזי התרבות והקהילה – ובכך מחלחלת בתושבים תחושת ביטחון מסוימת וגם זאת מלווה בחששות רבים – אם אין ביטחון, אנחנו מסתפקים בתחושת ביטחון", הוסיף דוידי בהתייחסו להמשך הירי על העיר והיעדר ביטחון בפועל.
"בימים האחרונים נודע לנו על כוונת צה"ל לצמצם את כוחותיו בעיר לאחר חג הפסח. אני מבקש להדגיש בפניכם כי כל צמצום כוחות בגזרת העיר משמעותו ששדרות תופקר. לא ניתן להעלות על הדעת שצה"ל יפקיר שוב את בטחון תושבי העיר שדרות", חתם דוידי את מכתבו.
]]>על רקע השיבה לעיר לאחר חודשים של שהות התושבים בבתי מלון ברחבי הארץ העלה טל מחי, מנהל השיטור העירוני של שדרות בפני מנהלת תקומה והשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, צורך דחוף ומיידי בעוד 6 פקחים לשיטור העירוני, אולם בקשתו נדחתה.
"מאז שבו תושבי שדרות אנו מתמודדים עם כמות עצומה של פניות למוקד העירוני ואין לנו די פקחים למתן מענה ראוי", אומר מחי, "יתרה מכך, כשנקבע התקן למספר הפקחים, בשדרות התגוררו 21 אלף תושבים בלבד ואילו כיום העיר שילשה את עצמה, אולם מעולם לא עודכן מספר הפקחים. לפני כשבועיים דרשתי ממנהלת תקומה ומהשר לביטחון לאומי תוספת של פקחים אולם נדחיתי על הסף. לכך מצטרפת העובדה כי תחנת המשטרה של שדרות, אשר נהרסה כליל במסגרת המלחמה, פועלת כעת מחוץ לעיר, וזמן התגובה נפגע גם כן. "לא הגיוני שאין תחנת משטרה בעיר וחסרים פקחים. הציבור שחזר לעיר, ובמיוחד בני הנוער, מחייב מתן מענה מוגבר מהרגיל אולם לצערי אנו לא מגיעים לכולם", מוסיף מחי.
רק בשבוע שעבר זכה טל מחי, לתעודת הוקרה ממפכ"ל המשטרה וממפקד מחוז הדרום במשטרה, על פועלו במסגרת מלחמת חרבות ברזל ויחידת השיטור העירוני בשדרות זכתה בפרס יחידה ארצית מצטיינת.
אלון דוידי, ראש עיריית שדרות: "השכל הישר אינו יכול לתפוס את גודל האבסורד. מה עוד עלינו לעשות לבד? לאמן את תושבי שדרות בפיקוח ושיטור? מוטב להפנים מהר כי המציאות השתנתה, ועמה הצרכים של תושבי העיר שדרות. לא נתפשר על מאה אחוז ביטחון קהילתי, ויכולת למתן מענה מקיף לכל צורך של תושב העיר. זה מגיע להם יותר מתמיד".
מערך האכיפה העירוני הוא כוח משולב הכולל כוחות שיטור ופיקוח עירוני שמטרתו להרתיע, למנוע ולאכוף עבירות בתחומי איכות החיים, אלימות והתנהגות אנטי-חברתית. ראש הרשות מוביל את המערך וקובע את המדיניות וסדר העדיפות העירונית בתיאום עם המשטרה. יעדי מערך השיטור העירוני הם ליצור סביבת חיים מוגנת ואיכותית התורמת ליצירת רמה גבוהה של ביטחון אישי במרחב העירוני.
ברמה המוניציפאלית, יעד המערך הוא לבצע אכיפה עירונית ייעודית בשיתוף פעולה (משטרה ורשות מקומית) למניעה ולטיפול באירועים בתחומי איכות החיים, האלימות והתנהגות אנטי חברתיות בשטח המוניציפלי של הרשות על מנת להגביר את תחושת הביטחון של הציבור.
מטרות המערך כוללות מתן תגובה מהירה לאירועים והגברת הביטחון האישי של התושבים, סיוע למשטרה במניעה וטיפול בתופעות בריונות, אלימות וונדליזם במרחב הציבורי, מניעה וטיפול באירועי איכות חיים, טיפול בעבירות רישוי ובנייה וביצוע צווי בתי משפט עירוניים, טיפול בעבירות בתחום האלכוהול ובריונות בתנועה, וסיוע לאבטחת אירועים עירוניים תחת כיפת השמיים.
]]>"זה בלתי נתפס שאיבדנו את תומר בתאונת דרכים שהוא אפילו לא היה מעורב בה באופן ישיר, הוא פשוט היה במקום הנכון, בזמן הלא נכון" סיפרו חברי ילדותו, "איבדנו היום חבר יקר, איש של אמת, אדם מבריק שתמיד הושיט יד לעזרה. עוד מהימים של בית הספר הוא התבלט בכישרון המיוחד שלו להמציא פטנטים".
כאמור, התאונה הקטלנית והבלתי נתפסת התרחשה ביום שני, סמוך לשעה 7 בערב. תומר יצא ממקום העבודה שלו ביבנה. כאשר הגיע לצומת גבעתי, פנה אל כביש 232 לכיוון ביתו שבקיבוץ ברור חיל. כאשר חלף בצומת חלץ התרחשה במקום תאונה בין שני כלי רכב, כתוצאה מכך, אחד מכלי הרכב שהיה מעורב בתאונה עשה מספר סיבובים עד שהתנגש עם חלקו האחורי בעוצמה ברכבו של סדון שנפגע בראשו וכתוצאה מכך נהרג.
מי שנסע אחריו בכביש הוא אלרן דרעי, תושב שדרות שהכיר אותו אישית. "עצרתי את הרכב והתחלתי לעבור בין כלי הרכב. כאשר הגעתי לרכב הלבן אני מזהה את תומר. חטפתי הלם מוחלט. רק יום קודם שוחחתי איתו בטלפון".
מי שעוד חלף במקום התאונה הוא אחיו גיל סדון שמתגורר במושב זוהר ועשה את דרכו דרך צומת חלץ לביתו של תומר בקיבוץ ברור-חיל. בהספד כואב שלא השאיר אף עין יבשה הוא תיאר בכאב. "אהוב נפשי, חבר הכי טוב שלי. אני רועד וכולי בוכה, לא מאמין שאני מספיד אותך. אנחנו המומים ומסתכלים ומסרבים להאמין. סיטואציה הזויה. איזו תאונה קטלנית הרגה אותך בשבריר שנייה", ציין גיל בכאב, " אחרי שכל היום אנחנו מתקשקשים בנינו, אמרת לי שהבאתי משהו שאבוא אלייך. ניסיתי לשכנע אותך לעבור דרכי אבל לא הצלחתי. אמרת שהבטחת ללביא שתבוא מוקדם להכין פיצות ואתה לא רוצה לאכזב אותו. אמרת לי תביא את הבנות ותצטרפו אלינו לערב פיצות. כשהגענו לצומת חלץ, ראיתי שם כביש חסום ואמרתי למיכל שאני מקווה שהספקת לעבור ואתה לא תקוע בפקק. במבט חטוף, השוטר מסמן לי לפנות את הצומת, ראיתי רכב לבן מעוך. יצאתי בריצה מהרכב כשאני צועק "בבקשה שזה לא תומר". כשהתקרבתי זיהיתי את הרכב ומלמלתי לעצמי "בבקשה בקשה שהוא פצוע קל". עקפתי את הרכב ונבלמתי. שכבת על האלונקה והפרמדיקים מסביבך מביטים בי ביובש ומסמנים לי שזהו. ליטפתי את הפנים שלך, מסרב להאמין והתרסקתי שם".
גיל סיפר על האופי של אחיו שרבים בשדרות הכירו. "היית גבר שבגברים, חבר על מלא, אח של כולם. תמיד מציע עזרה לכולם, אין אחד שלא התקשר אלייך להתייעץ, אתה היית אלוף התיקונים, האדם הכי טכני שאני מכיר, לא נכנע לשום תקלה ולא מוותר. כבר בילדות בלט הכישרון הזה. אתה חבר אמת, אהוב על כולם, תמיד עם חיוך, תמיד מוסיף קריצה ובדיחה. הייתה לך נתינה אינסופית, הלב הכי גדול ביותר שיש. כל הזמן דאגת למשפחתך, לאישתך חן היקרה ולבנים המקסימים לביא וארי התינוק שכל כך הרבה זמן חיכיתם שיבוא והוא עוד מעט יחגוג שנה. אין לי מושג איך להיפרד ממך, שותף שלי לטיולי הגיפים, כמה היה חשוב לך לשבת לידי בגי'פ ולוודא שאני לומד את מה שאתה שולט בו כבר שנים. אחי הצעיר והאהוב אנחנו נשארים פה לדאוג לחן ולביא וארי ואתה תצטרך לשמור עלינו מלמעלה. תנוח על משכבך בשלום ותהיה נשמתך צרורה בצרור החיים".
בין המספידים היה גם שר הביטחון לשעבר ויו"ר התעשייה האוירית בהווה, עמיר פרץ. "הרעם הזה שנפל על העיר שלנו היה יותר חזק מהמטחים שנופלים בעזה", ציין פרץ והוסיף: "דיברתי עם חברי ילדות, חברי משפחה וכולם חזרו על אותו דבר: תומר היה אדם עם נפש תמימה, היה אדם תמים במובן החיובי של המילה, תמים בזה שהוא תמיד רצה לעזור לכולם. התמימות שלו לא דילגה על הכישרונות המיוחדים שלו. אחד הכישרונות המיוחדים שלו היה לחבר את מה שהוא אוהב עם כל מיני פטנטים שהוא היה עושה בעצמו. בדרך הזו היה יודע לחבר בין אנשים"
בהמשך דבריו, סיפר על שיחה שהייתה לו עם תומר בראשית המלחמה. "הבן שלי שהיה מגויס בצו 8 התקשר אליי וביקש ממני שהחבר'ה צריכים קומפרסור בעזה וקשה להם לנקות את כל כלי הנשק שם בגלל החולות של עזה. אני התקשרתי לחברה שמתעסקת בזה ביבנה וביקשתי מהם קומפרסור לחיילים. בהמשך אני מקבל מהחברה טלפון ומי שנמצא מעבר לקו הוא תומר בעצמו. עוד באותו היום זה הגיע ליחידה בעזה. משפחת סדון היקרה הוציאה מתוכה את מיטב בנינו וכאן היום אנחנו באים וקוברים ונפרדים מאחד הבנים שכולנו גאים בו".
]]>רם זהבי מנהל המחוז, העניק תעודות הוקרה, לשולה אוחנה וויקי איבגי שניהלו את מרחב אילת ועפרה ממן שניהלה את מרחב ים המלח. במשך חמישה חודשים הן ניהלו ביד רמה, לימודים, התנדבויות, פעילויות רגשיות ובעיקר העניקו יציבות לתלמידים במצב בלתי רגיל.
בתגובה להוקרה, אמרה עפרה ממן: "בתוך הכאוס שבו היינו ב7/10, הייתה לי את הזכות לנהל צוות ותלמידים מופלאים ממרחב ים המלח. זה היה אי של שפיות שדחקו הצידה את החרדות והפחדים. כרכזת המעורבות בתיכון המקורי תמיד מנחילה לתלמידיי את העובדה שמי שנותן לאחרים מקבל כפליים, אכן לצד הנתינה וההתמסרות במרחב, מה שקיבלתי היה שווה פי עשרות מונים".
לתחושה של נתינה לילדים, שותפה גם ויקי איבגי שהרגישה שקיבלה יותר ממה שנתנה: "חשוב לי לציין שהיציאה לבית הספר גרמה לי לריפוי נפשי עזרה לי בימים קשים אלו להבין את הצורך בשיגרה ומסגרת , לדאוג לתלמידים ולבנות להם שיגרה בימים של אי ודאות. הרבה יותר ממה שנתתי והייתי עבור התלמידים, קיבלתי מהם כוחות ומשמעות".
שולה אוחנה, מנהלת מרחב אילת הוסיפה: "היינו במצב לא פשוט, בשלב מסויים הרגשתי שהמקום היחיד שיכול לעזור לי ובטח לתלמידים הוא דרך החינוך. חינוך מגיע ונוגע בכל התחומים שאנחנו מכירים, דווקא מתוכו אנחנו מקבלים המון כוחות וחיזוקים וזה בדיוק מה שהילדים היו צריכים! היה לא פשוט אבל קיבלנו תמיכה מעייירת שדרות, משרד החינוך, רשת אמית, עיריית אילת, ויחד יצרנו מקום שהילדים יכולים לקבל מענים רגשיים ופדגוגים ובעיקר תחושת ביטחון שמישהו רואה ושומע אותם. הייתה לי זכות להוביל ולנהל את החטיבה העליונה באילת, ועוד יותר לחזור הביתה ולקבל אהבה ולהמשיך להעניק גם היום!".
אדי דגן, מנהל המקיף הכללי אמית שדרות: "בורכנו במנהלות מרחבי למידה שנרתמו והתייצבו לדגל, הן עשו עבודה מכל הלב והנשמה. המון תודות על חמישה חודשים בלתי רגילים".
]]>בערב שלישי האחרון, התכנסו מאות נשים באולם המופעים של המתנ"ס העירוני לערב גבורה נשית שבמהלכו ניתנה הוקרה לנשים שהיו פעילות בזמן מלחמת "חרבות ברזל". בכניסה לאולם, כל אישה קיבלה מדליית "פנתרה" של "נעמת". המדליה מסמלת את הגבורה האישית של כל אחת ואחת בימים לא פשוטים אלו. בנוסף, בערב זה דובר גם רבות אודות החטופים והחטופות שעדיין נמצאים בשבי החמאס, יותר מ- 185 ימים. לאור הזדהות, הוצבו תמונות החטופים על כיסאות האולם.
אשת ראש העיר, נורית דוידי, השתתפה גם היא ועלתה על הבמה על מנת לברך את הנשים. בין דבריה היא אמרה: "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובזכותן עתידים להיגאל. אתן נשות שדרות גם גיבורות וגם צדיקות". לאחר מכן היא ביקשה מהקהל להתאחד יחד איתה בתפילה לשלום המדינה.
סגנית ראש העיר, יו"ר הנהלת המתנ"ס ויו"ר נעמת מרחב אשקלון, עו"ד יהודית אוליאל מלכה, עלתה לבמה והזכירה את כל הנשים שמילאו תפקיד פעיל בהגנה על התושבים. ביניהן הלוחמות, החיילות שנפלו והתצפיתנית שנחטפו לעזה. בין דבריה היא הודתה לכל הנשים: "יחד אנחנו כוח בלתי מנוצח. זכרו תמיד שיש לכן את הכוח להנהיג, ליזום וליצור מציאות טובה יותר".
במהלך הערב קיבלו הנשים של מועצת העיר, אוליאל מלכה, נחשונוב ורבינוביץ' תעודות הוקרה על פעילותן בהתנדבות ומסירות במלחמת "חרבות ברזל".
בנוסף, השתתפו גם מנכ"לית המתנ"ס, לימור כהן וסגנית מנכל"ית המתנ"ס, יערית סימן טוב ונשים מכובדות נוספות. כמו כן, ניתן אות הוקרה לכהן וסימן טוב על עבודתן המצוינת בניהול "מחוז" אילת בזמן המלחמה.
לאחר הטקס המרגש, הגיעה האחת והיחידה, הזמרת והיוצרת נרקיס. כאמור, נרקיס ריגשה ושימחה את כל אותן הנשים ששרו יחד איתה את מיטב שיריה, ביניהם, "הכול לטובה", "מלכה", "הולכת איתך" ורבים אחרים.
]]>את המפגש פתח רב העיר, הרב דרור טויל, בדברי תורה וחיזוק למשפחות. אחריו דיברה סגנית ראש העיר, יהודית אוליאל מלכה, שסיפרה למשפחות על החלטת מועצת העיר לאשר הקמת ועדת הנצחה עירונית, שתהיה אחראית על הנצחת אירועי ה-7/10. הוועדה תורכב משלושה חברי מועצה, שלושה נציגי ציבור ושלושה נציגים של המשפחות השכולות.
דוידי שוחח עם המשפחות, הביע את תנחומיו ותנחומי העיר כולה על מות יקיריהם, שמע מהם את סיפור הנופלים, הכאב שלהן ואילו צרכים יש להם מהעירייה. הוא הדגיש את המחויבות של העירייה ללוות אותן בכל צרכיהן ואת העובדה שהעירייה העמידה לרשותן עובד סוציאלי ייעודי באגף שירותים חברתיים שזמין עבורן כל הזמן.
דוידי הבטיח למשפחות שהעירייה תדאג להנצחת יקיריהן במיצג מרכזי על חורבות תחנת המשטרה ההרוסה ברחוב הרצל. זאת, בנוסף, לאנדרטת הנופלים בכניסה לרחוב הבנים ולבית גלעד לזכרם.
חן כהן, מנהלת "תיירות שדרות" בקרן לפיתוח שדרות, הציגה למשפחות את רעיון מיצג ההנצחה המתוכנן, מהן האפשרויות עליהן חשבה העירייה בהנצחת הנופלים והנרצחים. כחלק מוועדת ההנצחה העירונית שתקום, נציגי המשפחות השכולות יביעו את דעתם לגבי הרעיונות השונים ויוכלו להעלות בעצמם רעיונות לאפשרויות הנצחה של ה-7/10.
כהן הסבירה שמטרת תכנון מיצג ההנצחה היא לאפשר זיכרון ואבל, לצד סיפור הגבורה של החללים והנרצחים ולתת תקווה. המיקום שנבחר, של תחנת המשטרה שנהרסה, הוא מוקד עליה לרגל שמסמל את אירועי ה-7/10 בשדרות ויש בו גם סיפור גבורה, של "הקרב על תחנת המשטרה".
מטרת העירייה והקרן היא לעבוד באופן צמוד עם משפחות הנופלים ולהתחבר למסר של שדרות כעיר חוסן בינלאומית.
במקום צפוי להיות קיר הנצחה מרכזי, אזור ישיבה מוצל מותאם להדרכה, רחבת טקסים, אלמנטים של קהילה והנצחה וכמובן חניה מוסדרת.
מיצג ההנצחה שצפוי לקום בתחנת המשטרה מתוכנן להיות זמני ל-3 השנים הקרובות. בהמשך צפוי לקום מיצג הנצחה קבוע באותו מקום.
דוידי אמר למשפחות: "הכאב שלכן הוא כאב של העיר שדרות כולה. כולנו אבלים על מותם של האזרחים, התושבים והאורחים שנפלו פה וכמובן השוטרים והחיילים הלוחמים הגיבורים עטורי תהילה שעוד ייכתבו בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל, על גבורתם ותושייתם האדירה והנדירה שחרפו נפש והצילו חיים ומנעו אסון יותר גדול ממה שקרה לנו שאם חלילה היה קורה, מי יודע אם היינו כאן בכלל. אין לאף אדם בעולם את התרופה לרפא את השכול והאמת שאין מילים כדי לנחם. אבל דבר אחד בטוח שהעיר שדרות היא בית ומשפחה לכל משפחות הנופלים שאיבדו את יקיריהם. העירייה והעיר, הקהילה והתושבים, כולנו איתם בעמידתם האיתנה בצל אובדן היקר להם מכל. אנו מחזקים אותם וכואבים את כאבם. כולי תקווה שלא נדע עוד צער ושכול, ויהא זכרם של הנופלים נצור וחקוק בליבנו לעד".
]]>הפתיחה התקיימה בהנחיית העיתונאי אלמוג בוקר ומנהלת המרכז אורנה דותן, ונכחו בה משפחות שכולות, ראש אגודת ״עזרה למרפא״ הרב אלימלך פירר, ראש עיריית שדרות אלון דוידי, מפקד מחוז דרום ניצב אמיר כהן, ועוד.
תחילה, נפגשו הנשיא ורעייתו עם המשפחות של עדי ברוך ז״ל ושל מור שקורי ז״ל. עדי, נהרגה מפגיעת רקטה שנפלה בפתח המרכז- שניזוק גם הוא. מור, היא שוטרת שנפלה בגבורה בקרב בתחנת שדרות ב7.10. לאחר המפגש נאם הנשיא בפתיחה המחודשת.
בשל השלכות המערכה הכבדה, המרכז היה סגור כחמישה חודשים, ופתיחתו מהווה נקודת ציון בשיקום מחדש של העיר שדרות.
נשיא המדינה פתח את דבריו ואמר: ״הגדולה של הפרויקט הזה היא העובדה שיש חיבור עמוק בין גוף לנפש, ואנחנו עם ישראל מתמודדים עם אתגר עצום מאוד גם בגוף וגם בנפש. האויב בא עלינו לכלותינו והתשובה שאנחנו נותנים לו מעבר לכוח האדיר של צה״ל, הבנות והבנים שלנו שלחמו ולוחמים והקריבו דור באמת מופלא של צעירים ישראלים, אזרחים ישראלים שהתגייסו למערכה הכבדה.
התשובה שאנחנו נותנים למי שבא לירות כאן, לטבוח כאן בדשא זה חנוכת המקום הזה, המקום היפיפה הזה המדהים ביכולותיו, מקום שמהווה דוגמא ומופת לחיים משותפים של כל אזרחי ישראל בכל האמונות, הדתות ואורחות החיים.
אני חושב שההנצחות שנקבעו כאן לזכרן של שתי הנשים שנהרגו כאן, עדי ומור, יהוו אות ומופת לנו בסיפור כולו, ואות ומופת לתושבי שדרות שחזרו הביתה ולאט לאט חוזרים לשגרת חיים למרות החרדות והחששות.
אני בא לכאן בשם העם כולו לחזק את שדרות, ואת תושביה ולומר להם- אתם תל חי של הדור הזה, ומי יתן והעיר תעלה ותפרח ותצמח ותתחזק, וכל האזור כולו ישוב לתקומה מלאה וחיים מלאים בשקט ושלווה. תודה רבה לכולכם ומי יתן והמקום הזה יתן את השירות הטוב ביותר.״
]]>