נועם בראל, אריאל אלבז והלל יונתן חולודנקו, הפרמדיקים שהוזעקו למקום, סיפרו: "הגענו למקום וראינו ילדה, רוכבת קורקינט, שכובה על הכביש מחוסרת הכרה. ביצענו הערכה רפואית מהירה, וראינו שהיא ללא דופק וללא נשימה. היא סבלה מחבלה רב-מערכתית קשה מאוד. מיד התחלנו בפעולות החייאה מתקדמות והעלינו אותה לניידת טיפול נמרץ, תוך כדי המשך טיפול בדרך לבית החולים."
נסיבות התאונה נחקרות על ידי המשטרה.
]]>עבור חמוטל כהן (44, אם לשני ילדים קטנים) שמתגוררת בשנים האחרונות בעיר בת ים, בין היתר בשל עבודתה כיועצת תקשורת ואסטרטגיה לארגונים ונבחרי ציבור, ההחלטה שקיבלה בסוף השבוע האחרון לא הייתה מובנת מאליה, במיוחד לאור מה שחוותה במתקפת השבעה באוקטובר אבל מהר מאוד היא הבינה שעליה לעזוב את הבית במרכז ולעבור דרומה. "כשאני מתעוררת באמצע הלילה להתרעות מבהילות על מלחמה שפורצת עם איראן אני מבינה מייד שאני חייבת לפעול כי היה לי ברור שמלחמה עם איראן זה סיפור אחר לגמרי" היא משתפת בשיחה עם 'דין וחשבון' על החוויה הלא נעימה בלילה שבין חמישי לשישי. "עכשיו תבין, מדובר באמצע הלילה ואני עם שני ילדים קטנים, סיטואציה מורכבת מאוד. תחושה של חוסר אונים במיוחד שאני יודעת שאין לי מקום מוגן".
כאמור, חמוטל, נולדה וגדלה בשדרות. היא הבת הבכורה של אריה כהן ז"ל, למי שזוכר היה המו"ל של המקומון המיתולוגי 'מבטים' ומאנשי הימין המובהקים של העיר. אחרי הלימודים התיכוניים והשירות הצבאי, עברה לירושלים ולמדה באוניברסיטה העברית, סיימה תואר ראשון בתקשורת ולימודי אסלאם ומזרח תיכון ותואר שני בלימודי אסלאם ומזרח תיכון, האוניברסיטה העברית. מאז סיום לימודיה היא עוסקת בתחום הדוברות וייעוץ תקשורתי, מילאה אחר שורה של תפקידים משמעותיים הן במגזר הציבורי (דוברת מרצ, דוברת עיריית בת ים ויועצת תקשורת לעיריית תל אביב) והן במגזר הפרטי.
למרות שהיא לא מתגוררת בשדרות בשנים האחרונות, היא שמרה על קשר קרוב מאוד בביקורים תכופים וחוותה לא פעם את המציאות הביטחונית העגומה, בין היתר בבוקר השבעה באוקטובר כשהחלה מתקפת המחבלים על העיר והיא הייתה נצורה שעות ארוכות עם בני משפחתה בממ"ד. בסוף השבוע האחרון היא שוב חוותה כמו כל המדינה חוסר אונים אבל הפעם דווקא העיר שדרות הייתה זו שנתנה לה ביטחון.
תחזירי אותנו לשעה 03:00 בלילה כשבטלפון מתקבלת ההתראה הדי מלחיצה?
"ברגע שקיבלתי את ההתראה לנייד והבנתי שמדובר במתקפה ישראלית באיראן, אמרתי לעצמי שזה לא משהו שהיינו מורגלים בו. דווקא היה משהו בהתראה שקיבלנו שזה היה צלצול השקמה שהבהיר לנו מייד שאנחנו במציאות אחרת, זה לא השיגורים של החותי'ם, זה גם לא רקטות מעזה, זה משהו אחר לגמרי. אני כמובן זכרתי את אותה מתקפה שהייתה בזמנו כשהאירנים ירו מטחים לעבר ישראל ואנחנו פשוט היינו יורדים לחדר מדרגות. עכשיו זה בניין שהוא מאוד מאוד ישן, זה בניין שהוקם בשנות השישים, מיועד גם ככה לפינוי בינוי, יש בו סוג של מרתף שמשמש מרחב מוגן אבל הוא אף פעם לא היה בשימוש. בשנה האחרונה היו במרכז הארץ לא מעט אזעקות בגלל ירי של החות'ים בתימן ובכל פעם ירדנו לחדר מדרגות. היה לי ברור שזה לא מספיק בטוח".
מלחיץ מאוד כשאין מקום מוגן. מה עשית מכאן?
"אחרי ההודעות ביום חמישי בלילה החלטתי להחזיר את הילדים לישון אבל אני לא יכולתי לחזור לישון. החלטתי לארוז תיק, ארזתי צידנית לאוכל יבש ואפילו מזרן לתינוק, מתוך ידיעה שאני הולכת לחפש מקלט ציבורי ושם אשהה בבטחה עם הילדים. העניין הוא שהמקלטים הציבוריים מרוחקים, עשר דקות הליכה. עכשיו בשלוש בלילה או שפתאום יש לך אזעקה ללכת עם שני ילדים ותיקים ומזרן זה מפחיד. עכשיו תוסיף לזה את העובדה שהילד שלי נכנס לחרדות שיש הרבה מאוד אזעקות".
לאור מה שראינו, מקלט ציבורי מרגיש יותר בטוח לא?
"כן אבל אני לא בטוחה כמה זה אפשרי להגיע אליהם כשאני עם שני ילדים קטנים. במקרה שלי זה ללכת עשר דקות לשכונות הסמוכות ולמצוא שם מקלט ציבורי. ברגע שהבנתי שאין לי מענה ריאלי קיבלתי את ההחלטה שאני נוסעת לשדרות. בשעה שבע בבוקר הערתי אותם, נעלתי להם נעליים וברחנו מבת-ים לשדרות בפחד גדול מהחשש שלא יתפסו אותנו אזעקות בדרך"
כמה אירוני, שדווקא בשדרות מרגישים בטוח?
"לגמרי. תראה אני הייתי בשדרות בבוקר של השבעה באוקטובר, התארחתי אצל אמא שלי וחווינו את מה שקרה באופן קשה. היה פחד ואימה ואני זוכרת אותי חודשים אחרי אומרת "אני לא חוזרת לשדרות, אלא אם כן אוגדה מלווה אותי פנימה". כי באמת ברחנו משם בפחד גדול ובמחשבה שהמקום הזה אף פעם לא ירגיש בטוח. היום, כמה שזה מוזר לומר, שדרות היא מקום בטוח יותר. כשחשבתי לעצמי על פיתרון, לאיפה אני הולכת שאני לא אצטרך לרוץ עם הילדים ברחובות בת-ים באמצע הלילה כדי לחפש מקלט. אמרתי לאמא שלי יש ממ"ד, כל המשפחה כאן, אין מקום בטוח יותר להיות בו במידה ויחל ירי של איראן על ישראל מאשר בשדרות. תוסיף לזה את העובדה שביום שישי בלילה שהתחילה המתקפה על ישראל, גם לא היו אזעקות בשדרות כי רוב הירי מכוון לאזורים אחרים אז כמובן זה חיזק את הביטחון".
כבר בלילה הראשון של התגובה האיראנית (בין שישי לשבת) כשטיל בליסטי פגע בבניין מגורים בר"ג אפשר היה לראות מה הנזק העצום שהוא יכול לגרום. יממה אחר כך, כשטיל כזה התפוצץ על בניין מגורים בעיר בת-ים המחיר היה כבד מאוד כש-8 אזרחים נהרגו ועשרות נפצעו. סמוך לבניין שספג את הפגיעה, נמצא בניין המגורים של חמוטל שנהרס לחלוטין מההדף.
מתי ידעת על מה שקורה בשכונת מגורייך?
"אני מתחילה לקבל הודעות, הכל מתוך שינה. בשלב מסוים אחותי שמתגוררת ביפו, התקשרה אליי לשאול אם הכל בסדר כי נפל ליד הבית שלי טיל. אמרתי לה שאני בסדר כי אני אצל אמא בשדרות וזהו חזרתי לישון. אני קמה בבוקר, אני קולטת מלא הודעות, גם אנשים שאני מכירה שכותבים "זה לא נפל ליד הבית שלך, את בסדר?" עכשיו אני מסתכלת על התמונות ולא מזהה. אני אומרת רגע איזה רחוב זה. אומנם אני גרה הרבה שנים בבת ים אבל אני לא מכירה את כל הרחובות. אמרתי טוב נראה לי הם התבלבלו, זה לא ליד הבית שלי. פתאום אני מסתכלת טוב על התמונה עם הבניין הגבוה שממש מגולח ואומרת לעצמי רגע זה הבניין לידי, אני קולטת שזה הבית שלי. באותו רגע כמובן המחשבה הייתה שתודה לאל אנחנו פה בשדרות, אנחנו מוגנים. לא הייתי שם, חסכתי לילדים שלי חוויה קשה".
מה הנזק שנגרם לבניין?
"זה בעצם בניין בן שלוש קומות, אני מתגוררת בקומה השנייה. כל הגג של הקומה השלישית נפער והתקרה קרסה, ממה שהצלחתי בעצמי למחרת לראות כי אי אפשר להתקרב, הכל הרוס. החלונות נעקרו, פשוט הכל חרב".
מרגישה שזאת החלטה שהצילה לך את החיים?
"כמה אירוני לומר את זה אבל כן ההחלטה לנסוע לשדרות הצילה לנו את החיים. היה לנו נס גדול באמת. גם השכנים שלי ניצלו בנס בזכות שהם ירדו למקלטים. יש לי שכן שגר מולי והוא מאוד מתקשה לרדת במדרגות ולכן נשאר בבית, ממה שהבנתי הוא פצוע קשה ומאושפז בבית חולים. בשנה שהיא רצופה בניסים וגם בהרבה מאוד התנסויות שאנחנו עוברים כמובן שצריך להודות על הנס שהיה לנו".
ביום ראשון, החליטה חמוטל לנסוע לבית-ים כדי לברר מה עלה בגורל הבית שלה שנהרס לגמרי. "נסעתי לבקר בבת ים כדי לראות מה הלאה. היה לי שם יום מאוד ארוך כי המתנו לראות מה הפיתרון המוצע למגורים כי כולם שם נשארו בלי בית. בעיקרון כולם התפנו לבית מלון בתל אביב. נתנו לי קומה 11 בכל פעם שיש אזעקה צריך לרדת 11 קומות למרחב מוגן. אני אישית לא הרגשתי שזה בטוח לי העדפתי להישאר בשדרות".
שוקלת לחזור לשדרות?
"זאת גם שאלה. לי אגב יש בית שרכשתי בשדרות ואני זוכרת שבשישה באוקטובר אמרתי לעצמי אולי אני בעצם יחזור להתגורר בשדרות, למה לא. ואז הגיע השבעה באוקטובר ושינה את המחשבות. היום אני אומרת אי אפשר לדעת כי ראשית הדברים שאנחנו עוברים שם הכל בפרופורציות. אני לא בנאדם שיש לו סנטימנט לחפצים ורכוש, זה לא מעניין אותי, העיקר החיים. ובסוף אנחנו בתקופה כזאת שגורמת לנו לחשוב על מה היינו רוצים לעשות בחיים, לאן אנחנו רוצים לקחת את החיים שלנו כי הם לא דבר מובן מאליו. לצערנו שדרות וישובי העוטף היו צריכים לעבור את הזוועות כדי שהמדינה תצא מהקונספציה שלה ותבין שיש לנו פה מלחמה על הבית ומאז אנחנו נמצאים במלחמה על הבית. אני מאמינה שאנחנו קודם כל ננצח ושאנחנו נצמח מזה. ואני כבר רואה איך שדרות צומחת. אני מאוד אוהבת את שדרות והיא מאוד יקרה לליבי ואני מקווה שהיא תמשיך לפרוח ולצמוח".
דוידי הציע לשלוח צוותי טיפול והדרכה, אנשי מקצוע מחוסן שדרות, מתנדבים מנוסים וחומרים מקצועיים שפותחו לאורך השנים בעירו. "שדרות למדה מהשטח, ואנחנו כאן כדי לעזור לאחרים לעבור את זה בצורה הטובה ביותר", אמר במהלך הביקור.
בשנים האחרונות הוביל ראש עיריית שדרות להקמת מודל פורץ דרך בתחום החוסן הקהילתי, שמעניק מענה מקיף לכלל האוכלוסיות בעיר – מהילדים ועד לקשישים. במסגרת זו הוקם מרכז חוסן מתקדם, המאחד תחתיו צוותים מקצועיים הכוללים פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מומחי טראומה, מדריכי קהילה ומאות מתנדבים. את הידע והניסיון שצברה שדרות מציע כעת ראש העיר לעמיתיו, ראשי רשויות מכל רחבי הארץ, כחלק ממחויבותו לערבות הדדית ולהפצת כלים מוכחים להתמודדות עם מצבי חירום.
אלון דוידי עם ראש עיריית בת-ים צביקה ברוט
לצד זה, פותח בשדרות מודל חדשני של חממה טכנולוגית – מאיץ חוסן – שמחבר בין סטארטאפים בתחום בריאות הנפש, טיפול מרחוק, ותמיכה רגשית לבין מערכת העירונית. תוצרים של המאיץ כבר נמצאים בשימוש במערכת החינוך ובמוקדי סיוע לתושבים, ונבחנים גם ברמה הלאומית.
בעקבות ההצלחה, הפכה שדרות למוקד עלייה לרגל לראשי ערים, אנשי מקצוע ובכירים ממשרדי הממשלה, אשר באים ללמוד מקרוב את שיטת הפעולה. אך מעבר לידע, שדרות מביאה איתה רוח של נתינה – כפי שהדגים הביקור בבת ים.
בעידן שבו יותר ויותר יישובים מתמודדים עם אתגרי ביטחון ושגרה בלתי יציבה, שדרות כבר עשתה דרך – וכעת היא מושיטה יד.
דוידי: "אני מלא הערכה וכבוד לראש העיר בת ים על פועלו הבלתי נלאה למען תושביו בימים אלו. אנחנו יודעים כמה זה קשה, אבל גם כמה זה אפשרי. היום, יותר מתמיד, צריך להעביר את הידע – ולעמוד זה לצד זה.
בעידן של אתגרים ביטחוניים מתמשכים, הפכה שדרות למעבדה חיה של חוסן – לא רק במילים, אלא במעשים. המודל שפיתחה, האנשים שהכשירה והחזון שמוביל אותה – מציבים אותה כעיר של תקווה, עשייה וסולידריות".
כבר ביום שישי לפנות בוקר, עם התחלת מתקפת המנע של צה"ל באיראן, במסגרת המבצע שזכה לשם "עם כלביא", פתחה העירייה את מרכז ההפעלה וכלל גורמי החירום הגיעו להערכת מצב ראשונה. העירייה נערכה לסיוע לתושבים לקראת השבת לאור סגירת עסקים רבים וביטול הלימודים בעקבות הנחיות ההתגוננות.
ביום שני, במהלך ישיבה של העירייה עם גורמי צבא ומשטרה, שדימתה תרחישים שונים, כמו עלטה ואתר הרס, הכריז דוידי על תרגיל פתע שהחלו אזעקות בעיר ויש פגיעה והרס של מבנה בשכונת המוזיקה. כלל הכוחות הגיעו למקום, טיפלו באזרחים שדימו פצועים, פתחו מרכז מידע למשפחות באחד המבנים הסמוכים ואף דימו תרחיש של פתיחת מתקן קליטה בבית ספר "מדעים אלון".
היום (רביעי) קיימה העירייה תרגיל ביטחוני נרחב המדמה תרחיש מורכב של פגיעת טיל איראני בבניין מגורים בעיר, לצד זירות נפילה נוספות.
התרגיל, אותו הוביל מטעם העירייה הרמ"ט ומנכ"לית העירייה, לימור כהן, וסגן הרמ"ט מנהל אגף הביטחון ארז גז, נערך בשיתוף פעולה עם צה"ל (אוגדת עזה, פיקוד העורף), משטרת שדרות, כוחות הביטחון העירוניים (מחלקת ההגנה, יחידת מגן, שיטור עירוני), מד"א, איחוד הצלה וכבאות והצלה, והיווה חלק מהיערכות כוללת למצבי חירום מורכבים.
במהלך התרגיל דימו הכוחות פגיעת טיל מדויק בבניין מגורים, חילוץ נפגעים תחת הריסות, טיפול רפואי ראשוני, פינוי תושבים וניהול זירות משבר נוספות במקביל. כלל הכוחות תרגלו תיאום בזמן אמת, קבלת החלטות תחת לחץ ותגובה מהירה למצב ביטחוני קיצוני.
התרגיל לווה על-ידי צוות בקרים של צה"ל, שנצמד לבעלי התפקידים השונים ובסיום התרגיל העביר להם את מסקנותיו. התרגיל הוגדר בהצלחה והלקחים ממנו כבר נלמדים בימים אלו.
בתום התרגיל, אמר דוידי: "שדרות היא עיר חזקה ומוכנה. אנחנו פועלים כל הזמן לשמור על הכשירות הגבוהה ביותר של כלל הגורמים הפועלים בעיר, ולוודא שתושבי שדרות יקבלו את המענה המהיר, המקצועי והמיטבי – בכל תרחיש. התרגילים שמתקיימים בימים אלו הם חלק בלתי נפרד מהאחריות שלנו להגן על החיים ולשמור על שגרת חירום מתפקדת".
]]>המהלך יוצא לדרך בדיוק בשבוע שבו התקשורת עם הציבור הפכה קריטית במיוחד. תושבות ותושבים רבים כבר עושים שימוש באפליקציה החדשה לצורך קבלת מידע ועדכונים שוטפים, פתיחת פניות למוקד העירוני 106, ביצוע תשלומים, ביצוע רישומים למוסדות החינוך, מידע על אירועים, שירותים לתושב ועוד מגוון פעולות בלחיצת כפתור ישירות מהטלפון הנייד.
היישומון זמין להורדה בחנויות היישומונים (App Store ו-Google Play) תחת השם “עיריית אופקים”.
הפרויקט נהנה מתמיכת ארגון הג׳וינט, קהילת מטרווסט ועמותת נתן שמלווים ותומכים בעיר במיזמי חוסן מאז אירועי השבעה באוקטובר.
האפליקציה אופיינה ופותחה על ידי אגף שירות לתושב של עיריית אופקים, כחלק ממהלך רחב לשיפור השירות העירוני, קיצור זמני מענה, חיזוק הקשר עם התושבים, והנגשת כלים עירוניים לכל אחד ואחת גם בשגרה וגם בחירום.
ראש העיר, איציק דנינו: “עיר חכמה היא עיר שיודעת להקשיב לתושבים, לענות בזמן אמת ולספק שירותים איכותיים מבלי להעמיס עליהם בירוקרטיה. אפליקציית השירות לתושב שלנו היא צעד נוסף קדימה במהפכת השירות שאנחנו מובילים כאן בשנים האחרונות. נמשיך לשלב טכנולוגיה, נגישות ודיגיטליות לטובת חיזוק הקשר עם התושבים, ומתן מענה מהיר, זמין ונוח. אנו כבר יודעים שבשעות חירום הקשר של הרשות עם התושבים הוא הכרחי ותורם לתחושת הביטחון האישית ולכן אני ממליץ לכל תושב ותושבת באופקים להעזר ביישומון ולהיות מעודכן בכל מקום ובכל שעה״.
מנהל אגף שירות לתושב, דניאל אורי:“השקת האפליקציה העירונית היא תוצאה של עבודה ארוכה ויסודית שנועדה להפוך את השירות העירוני לנגיש יותר, אישי יותר ויעיל הרבה יותר. ראינו את הצורך מקרוב ובנינו פתרון שמאפשר לכל תושב לפתוח פנייה, לשלם ארנונה, לעקוב אחרי עדכונים חשובים או פשוט לדעת מה קורה בעיר בצורה הכי נוחה שיש. אנחנו מזמינים את כל תושבות ותושבי אופקים להוריד את האפליקציה ולהצטרף למהפכת השירות״.
]]>אם תתקבל הנחיה המנחה על כניסה מיידית למרחב המוגן – יש להיכנס מיד למרחב המוגן ולשהות בו עד לקבלת הודעה חדשה – אין לצאת מהמרחב המוגן גם בחלוף 10 דקות. היציאה מהמרחב המוגן תתאפשר אך ורק לאחר קבלת הנחייה מפורשת מפיקוד העורף. שימו לב – בשלמות הירי הרציף, יציאה מהמרחב המוגן לפני קבלת הנחיה מפורכנת – הינה מס חיים.
ההנחיה תתקבל ביישומון פיקוד העורף בהתאם למיקום ולא זורי שהוא גדרו באמצעות צליל מבזק (ללא אזעקה עולה ויורדת) המלווה בהודעה על הצגת הטלפון הנייד בנוסח הבא: "כניסה מיידית למרחב המוגן". בנוסף ההנחיה תתקבל בפורטל החירום הלאומי בהתאם ללאזורי העניין שהוא גדרו, וכן בערוצי הטלגרם של פיקוד העורף. בחלק מהממת תשלח הודעה גם ב-CB.
בפרק הזמן הקרוב, נכיר ולהכין את המרחב המוגן המיטבי בקרבתנו, לוודא כי בני משפחתנו מכירים את המצב, ולהיערך עם הציוד ההכרחי לנו ולבני משפחתנו. אם חסר ציוד הכרחי, ניתן לגשת באופן עצמאי ובקרבת הבית בלבד, ולמטרות חיוניות בלבד.
חשוב לדעת, כי גם לאחר שתתקבל הנחיה המאפשרת לצאת מהמרחב המוגן, יתכן תקבל הנחיה שתת בסמיכות למרחב המוגן , כלומר – בסמוך מרחב מוגן שנוכל להיכנס אליו בזמן ההתגוננות העומד לרשותנו .
ייתכנו אזורים בארץ שיקבלו יש לקרוא היטב את התוכן ההנחיה שתקבלו מפיקוד העורף ולפעול על פיה. לשם כך, יש להוריד את יישומון פיקוד העורף ולוודא כי אתם באזור שאליו הופנתה ההנחיה. בנוסף ניתן לקבל את ההנחיות של פיקוד העורף גם בהודעת CB, בערוצי הטלגרם של פיקוד העורף ובאתר פיקוד העורף.
כמעט שבעה חודשים חלפו מאז אותו בוקר נורא שבו התהפכו חייה של שאנל אלבז בת ה-27 משדרות כשבעלה אביאל ואב שלושת ילדיה נהרג בתאונת דרכים קטלנית שנסיבותיה מטרידות והופכות את הבטן בעיקר בשל הקלות הבלתי נסבלת שבה נלקחים חיים של נהג רכב שהתנהל כשורה בכביש ורק ביקש להגיע למקום עבודתו עד שמשום מקום הגיח אל הצומת באזור שהפך מזמן למערב הפרוע של הנגב, פושע ברישיון (או שלא, תלוי את מי שואלים) שגרם למותו. "למרות הזמן שחלף מאז אני עדיין לא לגמרי מעכלת את האובדן, גם אין לי יותר מדי פריווילגיה בגלל שיש לי שלושה ילדים קטנים לדאוג להם" היא משתפת בראיון מיוחד וגלוי לב. "הרבה אומרים לי שאני משדרת חוזקה אבל אני לא באמת כזאת, אני שמה על עצמי מסיכות כל היום וכלפי חוץ, יש כאלה שיכולים לחשוב שהכל מושלם אבל בפנים הכאב שלי עצום, אני עדיין לא מעכלת שאיבדתי את הבעל שלי סתם בלי סיבה. יש כאלה שרואים אותי מחייכת ומעלה תמונות אבל זה לא באמת המצב. אני מנסה לעשות הרבה דברים בשביל הנפש אבל כשאף אחד לא רואה אני מרשה לעצמי להתפרק".
"איך את מרגישה היום" אני שואל אותה בנימוס והיא משתדלת להשיב בחצי חיוך ובכנות אמיתית, "אני בסדר אבל היום יום שלי לא פשוט. אני עוטה על עצמי הרבה מסיכות. נגיד עכשיו הילדים במסגרות ויש לי את הזמן שלי. אני הולכת, מתאמנת, חוזרת לעבוד מול לקוחות בעסק שלי לפדיקור ולק ג'ל. כל יום אני על טורבו ורק אחרי שהילדים נרדמים אני מתפנה ושוקעת בהמון מחשבות על מה שקרה לי ואיך ממשיכים מכאן".
כאמור, בבוקר ה-9 לדצמבר 2024 העיר שדרות כולה הוכתה הלם גדול עם הבשורה הקשה על מותו של אחד מבניה האהובים, אביאל אלבז, בן לאחת המשפחות הוותיקות והמוכרות. אביאל, בן 36 במותו, עסק בשנים האחרונות בתחום הקולינרי כשף אחרי שלמד את מה שהכי אהב בבית ספר לבישול. הדיווח על התאונה הקטלנית בכניסה לישוב עומר הגיע לנייד שלי לפנות בוקר אבל באופן טבעי המשכתי הלאה כי לא חיברתי את זה אלינו לשדרות, עד שמאוחר יותר התבשרנו בבשורה העצובה.
משפחת אלבז בימים מאושרים. נותרו ללא אב המשפחה בגלל נהג פושע
כמו בכל בוקר אביאל יצא מביתו שבשדרות בשעה 04:10 למקום עבודתו כשף של בית האירוח בוטיק 'צל האילן' בישוב עומר. "כמו בכל בוקר, אביאל קם מוקדם להתארגן, לפני שהוא יצא חיבק ונישק אותי, קמתי אחריו לסגור את הדלת וחזרתי לישון" משחזרת שאנל השבוע. "אביאל אוהב מאוד את התחום הקולינרי. מהרגע שהכרתי אותו הוא עבד באולמי ארבע עונות ואחרי 7 שנים הוא החליט לנסות מקום אחר, שעות אחרות. לא עוד עבודה עד השעות המאוחרות, קיבל הצעה לעבוד במקום שנקרא צל העידן בישוב עומר, אחוזת בוטיק ששם הוא מכין ארוחות ומאפים לכלות שבאות להתארגן שם, כאילו שף פרטי של המקום. העבודה במטבח זה היה החיים שלו, עד כדי כך שהיה לו קעקוע של סכין. הוא למד במכללת השף והרגיש הכי מסופק בתחום הזה. אין ספק שבכל מה שקשור לבישולים בבית אני הייתי מסודרת מאוד למרות שגם אני אוהבת לבשל. הוא היה מפנק אותנו בהמון מאכלים טעימים. בקיצור אני הייתי מלכה כי דאג להכל, באמת בעל מושלם".
ואיך היום את מסתדרת?
"זאת הסיבה שהיום קשה לי במיוחד. תחשוב שהוא היה חוזר לפני השעה 11:00 בבוקר ומכאן ממשיך לסייע במטלות הבית וזה היה מפנה לי זמן לעסק שלי. היום יש לי אומנם את העזרה של ההורים שלי אבל קשה לי גם להעמיס עליהם, גם להם יש חיים כך שבסוף רוב העומס נופל עליי ופתאום שאין לך בעל זה הופך את זה לעוד יותר מורכב. מי בכלל דמיין שבגיל 27 אהיה אלמנה? לצערי זה הגורל ועם כל הכאב צריך להתמודד ולהמשיך קדימה כי הילדים שלי צריכים אותי".
אביאל אלבז ז"ל. נרצח בכביש
את אביאל היא הכירה בגיל 19 באמצעות אפליקציית היכרויות וכבר בפגישה הראשונה הוא אמר לה שהיא תהיה אשתו. "בהתחלה לא התייחסתי אליו אבל אז הוא שלח לי הודעה בפייסבוק, הבנו ששנינו משדרות אז אמרתי נשב איתו מה כבר יכול להיות" היא מספרת בחיוך, "יצאה מזה אהבה גדולה, חתונה ושלוש בנות מקסימות. לאביאל יש גם שני ילדים מהנישואים הראשונים. אגב, תמיד חלמתי להקים משפחה מוקדם ולהספיק כמה שיותר דברים בחיים. לשמחתי הספקנו לא מעט אבל היו לנו כל כך הרבה תוכניות לעתיד, חלומות שנגדעו ברגע אחד".
שאנל משתפת על הזוגיות שלה עם אביאל: "מי שהכיר את הזוגיות שלנו יודע איזה בנאדם מדהים היה אביאל בתוך הזוגיות שלנו. בעל תומך ועוזר בצורה בלתי רגילה. מספיק היה כואב לי משהו קטן הוא ישר היה דואג למצוא פיתרון. לכן, היום אחרי לכתו, מרגיש לי שאני מצערת אותו אם אני עצובה. אתה יודע, כמו שבעל דואג לאישה שלו וקשה לו לראות אותה עצובה".
תחזירי אותנו לאותו בוקר?
"כמו בכל בוקר, אביאל קם מוקדם להתארגן, לפני שהוא יצא חיבק ונישק אותי, קמתי אחריו לסגור את הדלת וחזרתי לישון. בדרך כלל משעה 4 בבוקר ועד שאני קמה לארגן את הילדים זאת השינה הכי טובה שלי. בשלב מסוים כשאני מתוך שינה גיסתי מחייגת אליי, זה היה בערך לקראת 04:45. שאלתי את עצמי מה היא רוצה בשעה כזאת? בראש שלי אולי היא רוצה להתייעץ כמו לא מעט פעמים במהלך היום אבל בשעה כזאת זה לא היה הגיוני אבל לא חשדתי בכלום".
"מסתבר שהמערכת של הרכב שלחה הודעה אוטומטית על תאונה. אני לא הספקתי לראות את ההודעה אבל היא קראה את ההודעה וחייגה אליי. שאלה אם ראיתי את ההודעה, אמרתי לה שלא ואחרי שקראתי, ניתקתי והתחלתי לנסות להשיג אותו אבל לא היה מענה. עכשיו אתה מבין שמדובר בשעה שאף אחד לא ער, אין באמת עם מי לדבר כדי לברר אם הוא הגיע לעבודה וכו".
מה עשית?
"חשבתי בצורה הכי תמימה שיש. בטח מישהו פגע לו ברכב והוא כבר במטבח עובד ולא שומע. אחרי שלא היה מענה ממנו אמרתי אני אחייג למד"א. עונה לי מוקדנית ואני אומרת לה "אני אני רוצה לדווח על תאונה" ושלחתי לה את המיקום שנשלח לי מהמערכת של הרכב. היא שלחה לשם ניידת, אותו דבר עשיתי מול משטרת ישראל והבטיחו ליצור איתי קשר. בשלב הזה אני עדיין משוכנעת שרק מישהו נכנס לו ברכב והוא בעבודה ולכן לא עונה".
לדבריה, הדקות חולפות ואין מענה. "אמרתי טוב אני אנסה ליצור קשר עם מנהל העבודה שלו. חיפשתי את המספר ולא מצאתי. הצלחתי לאתר אותו בפייסבוק ומשם שלחתי לו הודעה שאני אישתו של אביאל, רשום לי שהוא עשה תאונה, תחזור אליי דחוף. לא היה מענה אז חייגתי מהפייסבוק עד שהוא ענה לי ואמר שהוא קם מייד ונוסע לבדוק מה איתו. בינתיים אמרתי טוב אולי הוא בסורוקה, חייגתי לשם וביקשתי לברר אם הם יודעים משהו על אביאל אלבז כי הוא עבר תאונה. אמרו לי מצטערים אין לנו אף אחד בשם הזה. אמרתי לעצמי איזה חמוד אביאל הוא מתחשב בי הוא בטח רוצה שאבוא לאשקלון יותר קרוב ולכן התפנה לברזילי. בשלב הזה כל המשפחה כבר בלחץ בטלפון, מנסים להבין מה קורה. אני מחייגת גם לברזילי וגם שם קיבלתי אותה תשובה".
זירת התאונה שבה קיפח אביאל את חייו בגלל נהג פושע שמיהר לנטוש את הזירה. צילום: תיעוד מבצעי מד"א
מה קרה מכאן, מתי את מתחילה להבין יותר את התמונה?
"אחרי עשר דקות אני מחייגת שוב למשטרה והם אומרים שאסור להם לתת לי פרטים ויצרו איתי קשר במידת הצורך. בשלב מסוים אבא של אביאל בא אלינו ואז הוא מציע בואו ניסע לעומר נבדוק איפה הוא. אני אמרתי לחכות כי חשבתי שתיכף הוא יצור קשר. בינתיים המנהל שלו הודיע שהוא יצא לשם אבל כנראה שהוא כבר ידע ולא רצה להגיד. בשלב מסוים הבנו שאם הוא לא בבתי חולים, המשטרה לא יודעת כלום אז איפה לכל הרוחות אביאל? בשעה 06:07 דקות, לפני שאבא שלי יצא עם אבא שלו לכיוון הישוב עומר, ראינו מבחוץ את יגאל לוי מהרווחה בליווי שוטר מגיעים אלינו. אבא שלו יהודה מייד הבין ואמר "זהו אביאל לא איתנו".
מניח שזה רגע קשה מאוד. איך את מגיבה לזה? נופל האסימון שהנורא מכל קרה?
"השוטר נכנס, אני מסתכלת עליו בשילוב ידיים ולא מחוברת בכלל לאירוע, הרגשתי בריחוף. אמרתי "אין מצב שקרה משהו, מה הוא רוצה הדפוק הזה", הרגשתי בהדחקה מוחלטת, אני מדברת עם עצמי. יכול להיות שבאותם רגעים חשבתי על ההיריון שאגב אף אחד עוד לא ידע עליו וחששתי שאם אני אשתגע ויגיב בהיסטריה לבשורה הקשה זה יפגע בעובר אז הייתי מאופקת יחסית. בכלל כל הסיטואציה הייתה קשה כי היינו יחד עם המשפחה כאילו מחכים לבשורה והיא הגיעה בעוצמה הכי כואבות שיש, באמת רגע שאני לא מאחלת לאף אחד".
מה קרה עם ההיריון?
"הייתי בהריון אבל לא הספקנו לבשר למשפחה, חיכינו עם זה. לצערי, יום אחרי החודש נאלצתי לגשת להפלה כי גילו שאין דופק, כנראה זה קרה מהצער שהייתי בו".
מאז המקרה הטראגי שפקד אותה, שאנל משקיעה לא מעט מזמנה ליוזמת הנצחה לזכרו של אביאל ומבקשת את עזרת הציבור בכתיבת ספר תורה לזכרו. "פחדתי לחשוב על דברים לא טובים אז אמרתי אולי נעשה לו ספר תורה, זה הוציא אותי מהמחשבות הרעות. חשוב לי להעלות את הנשמה שלו כמה שאפשר והרעיון הראשון שעלה לי זה ספר תורה, אני מרגישה שזה ייתן מעט נחמה. עד עכשיו גייסנו מחצית מהסכום וחסרים כ-60 אלף שקלים. אני מאוד רוצה להגיע אל היעד וכל מי שרוצה להשתתף במצווה, יש אפשרות לתרום בפייבוקס או ביט, או העברה בנקאית לבנק הפועלים סניף 649 מספר חשבון 532805".
בנוסף, שאנל מחפשת נחמה בכך שהצדק יעשה ויראה בכל הנוגע לנהג הפוגע. בינתיים השלימה המשטרה את החקירה במסגרתה, חשוד הנהג הפוגע, בשורת עבירות ובהן: גרימת מוות בנהיגה רשלנית, גרימת מוות ברשלנות ואי ציות לאור אדום בנסיבות מחמירות וכעת מחכים להחלטת הפרקליטות בנושא אלא שלטענת שאנל הכל מתנהל בעצלתיים משום שלא בטוח שהמשטרה יודעת להצביע בוודאות מוחלטת על זהות הנהג ומתקשה באיתורו.
בשלב הראשון מה את מבינה שקרה?
"בשלב הראשון לא נתנו לנו יותר מדי מידע על התאונה אבל נחשפתי לתמונה מזירת התאונה בכתבה שהייתה אצלכם בשדרונט ואז התחלתי לנסות להרכיב את הפאזל. מאוחר יותר גם קיבלתי הודעה בפייסבוק מ-2 עדי ראייה שהם היו שם. אחד מהם כתב לי: "היי אנחנו לא מכירים, משתתף בצערך העמוק. הייתי לפנות בוקר בזירת התאונה, נתתי עדות במשטרה ואני מאוד מקווה שיעשה צדק עם הנהג הרוצח הזה. אני לא מצליח לשחרר את זה שלא הרגתי אותו במכות לאחר התאונה, מאחל לך שלא תדעי צער לעולם יותר ובאמת מצטער מהלב שזה מה שקרה".
בנוסף עד נוסף שלח את הסרטון מזירת התאונה והוסיף: "הגעתי לרכב אחרי עשר שניות, שברתי את החלון אבל לצערי הוא היה מחוסר הכרה. מניח שלא תרצו להתעסק עם זה כרגע אבל חשוב לעשות הכל כדי למצות את הדין עם הנבלה שלא יראה אור יום לעולם. נתתי עדות מפורטת במשטרה וצירפתי להם את הסרטון ממצלמות האבטחה. אביאל פשוט נרצח".
מה חשבת שקרה לו ומה חושף הסרטון?
" בהתחלה עוד חשבתי לעצמי שאולי התאונה קרתה בגלל שנרדם בדרך, אולי איבד שליטה והוא לא מצליח לענות לטלפון. רק שצפיתי בפעם הראשונה בסרטון של התאונה הבנתי באיזה קלות נלקחו חיים של בנאדם, אב משפחה. מילא הוא היה לא זהיר, היה עובר באדום אבל אביאל המתין בפניה שמאלה, אותת וכשהרמזור התחלף לירוק הוא נכנס לצומת. משום מקום הגיעו חיות אדם שדהרו על טנדר ברמזור אדום וגרמו למותו. לצערי הוא קיבל מכה במפרקת ומת במקום".
כמה זה מכעיס היה לראות את הקלות שבא נהרג בנאדם שרק יצא לעבודה?
"מכעיס מאוד ואפילו מרתיח שככה נלקחו חיים של בן זוגי, אהבת חיי, האבא של הילדים שלי. מה שעוד יותר מכעיס שעד היום הנהג לא עמד לדין ומסתובב חופשי. אני תוהה לעצמי אם אני אסע לישוב בדואי ואדרוס מישהו אני יוכל ככה להתחמק מבלי שידעו מי אני. זה פשוט אבסורד גדול שזועק לשמיים.
מה ידוע לך על החקירה?
"לצערי לא הרבה. כל פעם אני שומעת גרסה אחרת. ממה שאני כן יודעת ומה שעדכנו את עורך הדין שלנו זה שמייד לאחר התאונה אמבולנס של מד"א פינה אותם לחדר מיון בבית חולים סורוקה. בינתיים בדרך לשם הם עדכנו קרובי משפחה, אחד מהם כנראה חיכה להם שם ומייד אסף אותם כדי שלא יהיה רישום רפואי ויהיה ניתן לאתר את הנהג. יש תיעודים של מצלמות מהצומת, מניחה גם מבית חולים ועד עכשיו מי שגרם למותו של אביאל מסתובב חופשי".
מתסכל מאוד?
"בטח שמתסכל מאוד אבל אני לא מתכוונת לוותר. בנאדם קם בבוקר ונוסע לעבודה ולא חוזר בגלל פושע שעלה על הכביש והכי הזוי שהוא מסתובב חופשי. ביחידה החוקרת הבטיחו שהם עושים את כל המאמצים כדי להביא את הנהג לדין. לצערי אביאל שילם בחייו ואין שום נחמה לי ולילדים שלי אבל אני הבטחתי שאני לא אנוח עד שהרוצח של בעלי ישב בכלא. אם יש מעט נחמה, שתהיה סגירת מעגל ומי שעשה את זה ישלם את המחיר".
בינתיים מי שנדרשה לשלם את המחיר, זאת דווקא היא. כחודשיים לאחר התאונה, בעוד שאנל עדיין לא מעכלת את האובדן הגיעה אליה דרישה שהשאירה אותה חסרת מילים. בדואר חיכה לה מכתב רשמי: דרישה לתשלום של כמעט 20,000 שקלים על נזק לרמזור . "הייתי בהלם. הייתי בטוחה שזה מכתב ממשרד עורך דין שקשור בפיצויים או אולי משהו שקשור לחקירת מותו של אביאל", מספרת שאנל בכאב. "לא דמיינתי שאני אקבל מכתב לדרישת תשלום עבור נזק לרמזור כשבעלי לא אשם בתאונה ובטח כבר לא בין החיים. זה הזוי. אני אומרת לך, לא הצלחתי לדבר, הייתי בשוק. אני קראתי את המכתב ולא מאמינה למראה עיני".
המכתב שהגיע לביתה נשלח מחברת אריאל וימאזור בקרת תנועה וחניה בע"מ, האחראית לתחזוקת הרמזורים באזור. במכתב הובהר לה כי היא נדרשת לשלם על הנזק שנגרם למערכת הרמזורים, או לחלופין למסור את פרטי חברת הביטוח של הרכב.
בעקבות האירוע, נציג מטעם החברה התקשר אל שאנל והתנצל. "הם אמרו שהם שולחים את זה אוטומטית לשני הצדדים", היא מסבירה. "אז למה אוטומטית? למה בכלל אני אמורה לקבל דרישה לתשלום? למה אני צריכה את הביטוח שלי או של בעלי שהוא בכלל נהרג במקום בתאונה הזאת?", אמרה. "הם גם מכירים את הסיפור ויודעים את פרטיו, אז למה צריך בכלל לשלוח לי דרישת תשלום? זה מה שמעניין הרמזור?"
שאנל מקווה שסיפורה יעורר מודעות: "אני מקווה שהצלחתי לעורר משהו אצל החברות האלה, שאולי רגע אחד של מחשבה או בדיקה יעזור להם שלא להתנהל כך שוב. אני לא מאחלת לאף אחד לדעת מה מרגישה אלמנה שאיבדה את בעלה וצריכה לגדל שלושה ילדים לבד, להתמודד עם אתגרים וחיי היום יום. קצת אמפטיה ובדיקה, לא תזיק".
בפגישה, הציגו ראשי הרשויות שורת נושאים מהותיים שדורשים טיפול מיידי – על רקע המצב הביטחוני המתמשך, במיוחד מאז אירועי ה-7 באוקטובר.
בין הנושאים המרכזיים שהעלה עידאן: מענה טכנולוגי לכל יישובי המועצה , השלמת מיגון (ממ"דים) בבתים שאין בהם מיגון, הקמת מבני חירום רב-תכליתיים וממוגנים ביישובים, התחלה מיידית של הקמת מרכיבי ביטחון ביישובים שמחוץ לטווח ה-7 ק"מ, הפגות לתושבים והשלמת מרכיבי הביטחון החסרים בקריית החינוך.
בסוף הפגישה, ראש המועצה, תמיר עידאן ושר הביטחון, ישראל כץ, קבעו מזוזה למרכז החירום החדש במועצה המצויד באיבזור מתקדם וחדשני התואם את צורכי הביטחון של המועצה וכולל בתוכו מוקד רואה. עלותו של המרכז מוערכת בכ-14 מיליון ש"ח.
ראש המועצה האזורית שדות נגב, תמיר עידאן: "מאז השביעי באוקטובר אנחנו בעיצומו של מאבק מתמשך – גם ביטחוני, גם נפשי וגם ביורוקרטי. התושבים שלנו חיים במציאות של חירום, ולצד כל הכוחות והתקווה – הם זקוקים להגנה אמיתית ולתשתיות מיגון מתאימות. אני מודה לשר הביטחון ישראל כץ וצוותו על המחויביות לביטחון העוטף ואנו מלאי תקווה שדרישותנו ייענו בהקדם". עידאן התייחס לחשיבות חיסולם של ארגוני הטרור במטרה לאפשר חיי ביטחון בעוטף וקרא לשר לעשות הכל בכדי להחזיר את החטופים בהקדם האפשרי.
שר הביטחון, ישראל כ"ץ: "אנחנו מחויבים להשיב את תחושת הביטחון, את היציבות ואת האמון של תושבי העוטף – ולבנות מחדש, יחד איתם, את היישובים בעוטף.
צה"ל פועל בעוצמה וללא מגבלות בכל גזרה – ואני מחזק את ידי המפקדים והחיילים שפועלים יום ולילה כדי להחזיר את כל החטופים ולהכניע את ארגון הטרור חמאס.
שיתוף הפעולה בין מערכת הביטחון, צה"ל, פיקוד הדרום ופיקוד העורף לבין הרשויות הוא מפתח להצלחה – בשגרה ובחירום. נמשיך לפעול יחד למען ביטחון התושבים, שיקומם והעתיד שלהם כאן בעוטף".
