מישל קדוש (54), תושב שדרות, הוא החשוד ברצח בת זוגו לשעבר, מירן ביתן, ביום הולדתה ה-37 אתמול (חמישי). לאחר מכן ניסה להתאבד. מעצרו של קדוש, שמאושפז במצב קשה, הוארך היום (שישי) בהיעדרו בעשרה ימים בבית משפט השלום באשקלון.

דווקא בתוך החיים הדינמיים של משפחה צעירה, ההחלטה להשקיע את הכסף בצורה מחושבת יכולה לעשות הבדל גדול, בפרט בכל הנוגע לתחושת השליטה והכיוון הפיננסי הנכון.

לחשוב כמה צעדים קדימה

ניהול השקעות משפחתיות שונה מהשקעה בגיל צעיר או כיחידים, כיוון שניהול כזה לוקח בחשבון צרכים עתידיים שהולכים ומתפתחים כמו חינוך הילדים, רכישת דירה, חופשות משפחתיות, תקופות ללא הכנסה, גמישות תעסוקתית ועוד.

המשמעות היא שלא רק הסכום חשוב, אלא גם המטרה שהוא משרת: האם מדובר בחיסכון לטווח קצר יחסית, האם יש צורך בנזילות גבוהה או שמדובר בקרן שמיועדת לעתיד הרחוק?

ברגע שמגדירים את היעדים, אפשר להתחיל לתכנן השקעה שמתאימה להם, עם שיקול דעת ואיזון נכון בין סיכון לתשואה.

לבנות השקעה שמתפתחת עם החיים

בשונה מהשקעה חד-פעמית, השקעה משפחתית לרוב מתבצעת בצורה הדרגתית: חיסכון חודשי קבוע, הפקדות נוספות בעת הצורך, ולעיתים גם משיכה חלקית בהתאם לאירועים שמתרחשים במהלך החיים. לכן חשוב לבחור מבנה השקעה גמיש, כזה שיאפשר להתאים את המסלול גם כשהנסיבות משתנות.

אחד הכלים המרכזיים שנשענים על הגמישות הזו הוא תיק השקעות, שמאפשר לחלק את ההשקעה בין מספר אפיקים לפי צרכים משתנים. באופן כזה, ניתן למשל לשלב רכיב סולידי שמתאים לעתיד הקרוב, ורכיב מעט יותר "נועז" שמכוון לשנים הבאות. כל זאת תוך ניהול מקצועי והתאמה אישית לפי היעדים שצוינו מראש.

לשלב בין נזילות לגמישות – ולא לוותר על התשואה

עבור משפחות צעירות, עניין הנזילות מהווה שיקול מהותי. כלומר, היכולת למשוך את הכסף במידת הצורך מבלי לספוג קנסות או הפסדים. מצד שני, השקעות שמיועדות לטווח ארוך נוטות להניב תשואה גבוהה יותר.

לכן חשוב לבנות מבנה השקעה שמאזן בין הצרכים: חלק מהסכום יישאר נזיל למקרים בלתי צפויים או צרכים קצרי טווח, וחלק אחר יושקע לטווח בינוני או ארוך, בצורה שקטה ומחושבת.

כך תוכלו ליהנות גם מהגמישות בתכנון וגם מהתשואות שיגיעו בהמשך.

השקעה שמתאימה למשפחה שלכם – ולא להיפך

אין מודל השקעה אחד שמתאים לכולם, במיוחד לא במקרה של משפחות. כל משפחה שונה בהרכב שלה, בהכנסות, בהוצאות, בשאיפות הכלכליות ובדרך שבה היא מקבלת החלטות.

לכן גם ההשקעה הנכונה תיראה אחרת ממשפחה למשפחה. עבור אחת זה יהיה חיסכון ארוך טווח להשכלה גבוהה לילדים, ועבור אחרת דווקא ניהול חכם של כספים פנויים עד לרכישת נכס.

בכל מקרה, הבחירה החשובה ביותר היא להיות עם יד על הדופק: לדעת מה קורה עם הכסף, להבין את האפשרויות ולוודא שהתכנון הפיננסי צועד באותו כיוון כמו החיים עצמם.

מתי נכון להתחיל?

לפעמים נראה שמוקדם מדי לחשוב על השקעות כשיש כל כך הרבה הוצאות שוטפות כמו גן, משכנתה, אוכל, או הוצאות חד פעמיות שפוגשות אותנו. אבל דווקא בשלב הזה, גם סכומים קטנים שמושקעים בחוכמה יכולים להפוך ליתרון עתידי משמעותי.

השקעה שנבנית בהדרגה ומתאימה למשפחה הצומחת שלכם לא תאפשר רק חיסכון, אלא גם שקט לדעת שאתם פועלים כבר היום עבור העתיד.

לסיכום, כשמתחילים לחשוב על העתיד המשפחתי, גם ההשקעות מקבלות כיוון חדש של יציבות, אחריות וגמישות ולא רק של רווח. תכנון כלכלי נכון לא דורש מומחיות גדולה, מדובר בעיקר ברצון לבנות תשתית שתתאים למשפחה כמו שהיא עכשיו, וכמו שהיא עוד הולכת להיות.

"אני לא טבחית, לא שפית-אני קונדיטורית" היא מוסיפה, "השילוב בין 2 העולמות הוא טבעי והיה לי ברור שמבחינה עסקית אני אביא את עולם האפיה לתוך בית הקפה ויחד ניצור תפריט טעים ומיוחד והכי חשוב מקום שיהיה אפשר לשבת בו בכייף וליהנות מזמן איכות".

שדרות יש לומר, לאורך השנים לא הצטיינה בתחום המסעדנות. גם בשנים האחרונות על אף השינוי המשמעותי בתחום הקולינרי עם היצע עשיר של מזון מהיר, אין הרבה מקומות שבהם ניתן לשבת עם שירות מלצרות כמו למשל בעיר השכנה נתיבות אם זה בתחום הבשרי ואם זה בתחום החלבי. בכלל, אם ניגע רגע בתחום החלבי בית קפה אחד בלבד שרד את המציאות הביטחונית העגומה וממשיך לתת מענה ראוי- בית הקפה מרשת גרג. "הבעיה בשדרות ברגע שאין היצע אנשים אוטומטית מחפשים לצאת מהעיר למקומות שיש כמה אפשרויות. ברגע שיהיה יותר היצע- כולם ירוויחו" הסבירה לי השבוע מבלה בבית קפה. "ברגע שיש היצע בכל פעם אבחר לבלות בשדרות ובכל פעם אגוון בבית קפה אחר, ככה זה עובד בכל עיר גדולה אחרת".

מאמינה בעיר שדרות

אלה, בת 25, חיה את המטבח מאז גיל 14. “תמיד אהבתי לאפות בבית. לקראת שבת הייתי מכינה עוגות מכל הסוגים ומקבלת פידבקים מהמשפחה והחברות,” היא נזכרת. “אמא שלי אמרה לי מההתחלה: ‘יש לך את זה’. אז התחלתי למכור מהבית, אתה יודע בשביל דמי כיס של נערה, ובהמשך, כבר בצבא, פתחתי מיני-עסק של עוגות מעוצבות ומארזים לשישי ולחגים. ”אחרי השחרור היא לא היססה: את פיקדון החיילת השקיעה בלימודי קונדיטוריה מקצועיים בבית הספר “בישולים”.

במקביל ללימודים עבדה בחנות “ביג סטוק"- סדרנית וקופאית במשך ארבע שנים. הייתי בטוחה שאמשיך שם"- אבל הזדמנות אחת הפילה את האסימון. “ראיתי מודעת דרושים לעבודה בקונדיטוריה. אמרתי לעצמי: אין לי ניסיון, אבל מה יש לי להפסיד? הגעתי לראיון, סיפרתי שאני מסיימת לימודים ושחלום חיי הוא לפתוח בית קפה בשדרות. ביקשתי הזדמנות.” היא קיבלה. שלוש שנים עבדה ב“אוריוס"- “אור, המנהלת, פתחה לי את הדלת. אני מעריכה אותה מאוד".

אלה בזמן עבודה במטבח. צילום: אורי גבאי

עוד קודם לכן, בשנת 2020, בעודה לקראת שחרור מצה"ל, תקופת שיא הקורונה היא הספיקה להינשא לבחיר ליבה והם יחד החליטו להגשים את החלום. הרגע שבו התקבלה ההחלטה לצאת לדרך עצמאית הייתה לאחר תקופת הפינוי בעקבות אירועי השבעה באוקטובר. “באמצע פברואר גיליתי שאני בהריון,” היא מספרת. “אמרתי לבעלי: בא לי להמשיך מהבית. כל ההיריון עבדתי בלי הפסקה, אפילו יום לפני הלידה עוד עיצבתי עוגות. אבל ידעתי: אני לא רוצה יותר להיות שכירה. רוצה להיות עצמאית-לעבוד בשקט שלי, במטבח שלי.”

העסק נולד יחד עם הילדה. “זה הבייבי השני שלי,” היא צוחקת. "בזמן ההיריון על הילי נולד גם הרעיון להקים בית קפה בשדרות". לדבריה, בהתחלה כשהם חיפשו מקום לפתוח את המסעדה, מחירי השכירות היו יקרים נורא מה שאילץ אותה לוותר לעת עתה על החלום. "במצב שבו נמצאת שדרות קשה לקיים עסק עם תשלום שכירות מטורף אז אמרתי לבעלי שנוותר אבל מסתבר שהוא לא ויתר. באחד הסיבובים שלו בעיר הוא גילה כי מסעדת השווארמה של חזן הוותיקה החליטה לסגור. תיאמנו עם יהודה הבעלים פגישה ומייד פגשנו בנאדם מקסים שדרש מחיר שפוי יותר ועזר לנו לקבל את ההחלטה שהיא לא פשוטה כי בכל זאת זוג צעיר שעושה את זה בכוחות עצמו זה לא פשוט אבל אנחנו מאוד מאמינים בשדרות".

תחילה, הפתיחה תוכננה למרץ; עיכובים גלגלו אותה ל־18 במאי. “שבועיים אחרי שפתחנו עם העסק קרה מה שחששנו ממנו שהעסק ייסגר בשל מציאות ביטחונית רק שהפעם זה לא מכיוון עזה. המלחמה עם איראן שיבשה לנו הכל כבר בהתחלה וגרמה לנו להפסדים גדולים אבל לא מיהרנו להקים ידיים. ברגע שהוכרזה הפסקת אש חזרנו לעבוד בכל הכוח וכייף גדול לראות תושבים מצביעים ברגליים".

עד כמה היא חוששת מהמציאות הביטחונית היא מודה. "זה לא פשוט לפתוח עסק בשדרות בתקופה כזו,” היא מודה, “אבל אני מאמינה בעיר שלנו וביכולת שלה להתאושש. אסור לתת לאויבים שלנו מעבר לגדר לנצח אותנו. אנחנו כאן כדי להישאר ולהמשיך להתפתח- זו התשובה הכי טובה לטרור.”

עבודת יד, בלי קיצורי דרך

אני פוגש את אלה בבוקרו של יום ראשון. היא כבר השכימה והתייצבה במטבח בשעה 5 בבוקר. לפני שראשון הלקוחות הגיע היא כבר דאגה שלא יחסרו מאפים טריים. כמו שאתם מבינים היא מקפידה על איכות ללא פשרות. "כל מה שיוצא אל הוויטרינה מתחיל מאפס. אין קיצורי דרך, אין קופסאות קסם. זה אני, הבצק והסבלנות.”

“הקינוחים, המאפים, בצק הפיצה, הרטבים לפיצות ולפסטות- הכול אנחנו מכינים כאן. הדבר היחיד שאני קונה הוא לחם ופסטה מספק שאני סומכת עליו בעיניים עצומות.” היא לא מתנצלת על הקושי, להפך: “אני לא מחפשת חיים נוחים במטבח. אני מחפשת לתת ללקוחות שלי איכות.”

מהי איכות? “זה להתעורר באמצע הלילה כשצריך, במיוחד לפני שישי, כדי להכין חומרים טריים. זו החלטה להעמיד קרואסון על יומיים עבודה ולא על חצי שעה במיקרו. זה להבין שכל אחד יכול להכין בבית ביצים ולחם, אבל ‘ארוחת בוקר’ היא חוויה של חומרי גלם טובים, איזון טעמים, מרקם, טריות ושירות. אם אני לא מביאה את זה- מה עשיתי בזה?”

את המרחב בבית הקפה תכננה ככזה שיש בו גם רגעים אינטימיים. “יש לנו חדר VIP חדר קטן לישיבות, מפגשים, סדנאות, וגם לחגיגות משפחתיות מצומצמות. בנינו אותו במיוחד כדי שאנשים ירגישו שיש להם ‘פינה שלהם’ באמצע העיר.”

כשאלה מדברת על שדרות, העיניים שלה נוצצות. “העיר שלנו גדלה משמעותית, וזה משמח לראות. לפני 11 חודשים עברנו לשדרות מיבנה- ומאז אני מרגישה שיש פה תנופה אמיתית.” במקביל, היא לא מתעלמת מהמורכבות הביטחונית. “ארבעה ימים לפני המלחמה עברנו לבית חדש. לא היו לי סכינים, רק חד־פעמי. אפילו סירים לא היו. ברמה כזו שבממ”ד החזקתי ספריי ניקוי ‘סנט מוריץ’ להגנה,” היא צוחקת במרירות. “דף הפייסבוק מאמא מצחיק אפילו עשתה עליי פוסט מצחיק. המציאות פה מלמדת אותך לשלב בין אומץ, הומור ותושייה.”

אחרי שנה של התאוששות, היא מזהה שינוי בהרגלי הצריכה המקומיים. “אני רואה יותר פירגון, יותר ‘קונים בעיר’. זה קריטי. לא הגיוני שלא יהיו בשדרות עוד מסעדות בשר, עוד סושיות, עוד בתי קפה. אני שמחה לראות שנפתח ‘בורגראנץ׳’, ושיש דיבור על מסעדות איטלקיות חדשות- אחת מהן לידי. מבחינתי זה מבורך: זה מגדיל את ההיצע, מחזיר אנשים למרכז העיר, מייצר תנועה. ככל שיהיה יותר היצע- כולנו נרוויח, והכי חשוב-התושבים ירוויחו עוד מקומות בילוי.”

עם בלוגר האוכל גל זהבי שטעם, התלהב ופרגן בכתבה לטלוויזיה

הקריאה שלה פשוטה: “אל תיסעו לערים אחרות כי ‘יותר נוח’. תנו בוסט לעסקים פה. אם אנחנו רוצים מרכז עיר חי- אנחנו צריכים להיות הלקוחות שלו.” את המסר הזה היא מעבירה גם לקבוצות שמגיעות במסגרת סיורים קולינריים. “אני אומרת להם: ‘אסור לתת לאויבים לנצח אותנו. אנחנו פה כדי להישאר’. תראו כמה יוזמות, כמה צעירים פותחים דברים. זה לא טריוויאלי.”

העיר, מצידה, מחזירה אהבה. “יש פה דינמיקה קהילתית שאתה לא מוצא בכל מקום,” אומרת אלה. “אנשים נכנסים, שואלים לשלומך באמת. מביאים פרחים לפתיחה, שולחים הודעה כשיש אזעקה. אתה מרגיש חלק ממשהו גדול ממך.”

ובתוך כל המרוץ היומיומי סביב העסק, היא גם נאלצת לוותר על לא מעט זמן איכות עם התינוקת הילי, זו שעל שמה בית הקפה. "אין ספק שזה האתגר הכי מורכב שלי בתוך העסק" היא מחייכת, “הילי עוד מעט בת שנה, ואני לא רוצה לפספס אותה. מצד שני, בלי הנוכחות שלי כאן העסק לא יהיה אותו דבר. העסק דורש ממני הרבה ויתורים אבל אני מנסה לזכור למה התחלתי: כדי לבנות בית מקצועי ובתוך זה גם את העתיד שלי ושל הילדה שלי. אני באה מבית שחונכתי לעבוד קשה וכדי להצליח בחיים צריך לעבוד קשה אין קיצורי דרך. זה מה שאני עושה מגיל צעיר ואני מאמינה שאחרי עבודה קשה אני אקטוף את הפירות".

עד אז, החזון העסקי שלה ממוקד: “לייצר מותג מתוקים שמייצג את שדרות. שיהיה ברור: זה של אלה, זה של העיר. בעתיד- אולי עוד סניף, אולי קו מוצרים ארוזים. אבל קודם כל- להפוך את הבית כאן ליציב, מדויק, נאמן לעצמו.”

לפני שנפרדים, היא חוזרת לעיקרון שעליו לא תוותר. “איכות בלי פשרות. כן, זה אומר לקום בלילה, לספוג הפסדים כשיש אזעקות, להתמודד עם חשבונות. זה אומר גם לדעת לנשום עמוק כשמישהו משווה אותך לרשת ענק. אבל כשלקוח יושב, נוגס בקרואסון ועל השפתיים שלו יש חיוך-אני יודעת למה אני פה.”

הסיפור שלה הפך לרגע מרגש במיוחד בטקסי סיום הלימודים שנערכו השבוע בקמפוס ספיר שבעוטף עזה – רגע שבו ההישג האקדמי נשזר בחיים עצמם, ובהתמודדות היומיומית עם מציאות של מלחמה.

כאמור, המכללה האקדמית ספיר והמכללה הטכנולוגית ספיר קיימו את טקסי הענקת התארים והדיפלומות, במסגרתם הוענקו תארים ל־1,142 בוגרות ובוגרים, שסיימו את לימודיהם בהצלחה, בניהם 1,018 השלימו את לימודיהם לתואר ראשון, 124 הוסמכו לתואר שני, 300 הנדסאים והנדסאיות קיבלו את הדיפלומה מבניהם 170 שסיימו בשנת תשפ"ג ו-130 בשנת תשפ"ד. השנה הוענקו תארים למוסמכות ולמוסמכי המחזור הראשון של תואר שני M.A בחדשנות ויזמות בארגונים ושל תואר שני M.A.A.T בטיפול באומנויות – אמנות חזותית.

הטקסים, שנערכו בקמפוס המכללה שבעוטף עזה, היו חגיגיים ומרגשים במיוחד, והיוו נקודת ציון משמעותית לבוגרים ולבני משפחותיהם – רבים מהם חוו אתגרים לא פשוטים במהלך תקופת לימודיהם, על רקע הלחימה בדרום והמצב במדינה. במהלך הטקסים חולקו גם תארים בהצטיינות, לסטודנטים, שהפגינו הישגים יוצאי דופן. במכללה הטכנולוגית הוענקו 37 דיפלומות למצטיינים ומצטיינות ו-12 דיפלומות למצטייני יתרה. במכללה האקדמית, 168בוגרות ובוגרים לתואר ראשון ו־14 מוסמכים לתואר שני זכו לתעודת הצטיינות. בנוסף, 13 סטודנטים לתואר ראשון ו־9 לתואר שני סיימו את לימודיהם בהצטיינות יתרה – הישג מרשים המעיד על מצוינות, השקעה והתמדה גם בתקופות מורכבות.

דור מוגרבי, בוגר הנדסאי מכונות בהתמחות מכטרוניקה: "החזרה ללימודים הייתה מאוד מאתגרת בצל המלחמה, לסטודנטים, למכללה ולכל הסגל, בין הלימודים בזום – חלקם מהבסיס, ריצה וכניסה למקלטים, חוסר וודאות, והתמודדות עם כל המצב דרשה חוסן נפשי וחדירות מטרה יוצאת דופן, זוהי לא הייתה תקופה קלה ללימודים. אך למרות זאת, אנחנו פה.״ פרופ’ ניר קידר, נשיא המכללה האקדמית ספיר: "זהו רגע מרגש של סיום, אך גם של התחלה. הבוגרות והבוגרים שלנו יוצאים לדרכם עם כלים, ידע ורוח עשייה – והם נושאים עמם תקווה, דווקא מהמקום שבו היא נחוצה יותר מתמיד. זוהי עדות לעוצמה של ההשכלה הגבוהה גם בלב העוטף. אנו מרחיבים ומשדרגים את היצע התארים והתחומים אותם ניתן ללמוד במכללה וזאת על מנת להצמיח את האזור ולעודד התיישבות ותעסוקה בעוטף."

"מה־1 בספטמבר הילד בלי מסגרת," מתארת נתי בקול חנוק. "הוא מטפס על הקירות בבית, מרביץ לנו, שובר דברים. זו לא מציאות פשוטה, אבל אנחנו מתמודדים איתה באהבה כל עוד המערכת עושה את חלקה ונותנת לו מסגרת. עכשיו אין מענה – ואנחנו מתפרקים."

נהוראי מתמודד עם אוטיזם בתפקוד נמוך מאוד. הוא לא מדבר, סובל מהשמנת יתר קיצונית, ושוקל כ־150 קילו. "כל השנים הוא היה רגיל להתעורר בשש וחצי בבוקר, להתלבש ולנסוע למוסד שבו קיבל טיפול ומסגרת," מוסיפה נתי. "עכשיו הוא מתעורר ואין לו מה לעשות. תוסיף לזה את העובדה שהוא לא מסוגל להביע את עצמו במילים – זה מתסכל אותו בצורה שהוא לא שולט בה. יש ימים שהוא פשוט שובר את כל הבית. מאז שהוא לא במסגרת זה החמיר בצורה קיצונית."

הדבר לא משפיע רק על נהוראי, אלא על כל המשפחה. הלילות בבית הפכו לנדודים אינסופיים בין צעקות, בכי והתפרצויות. "האחים שלו רואים הכל וחיים את זה," אומרת האמא. "הם יודעים שכולם בבית מתנהלים סביבו. אין לנו רגע של שקט. אין לנו שגרה."

"14 שנה אני מתחננת למענה בעיר"

בפוסט מטלטל שהעלתה שומר לפייסבוק, היא כתבה דברים קשים במיוחד: "אסור לילד מיוחד להיוולד, כי הם שקופים בעיני אחרים. עדיף לעשות הפלה ולא להיות במלחמה כל החיים. כן, זה עצוב לכתוב את זה, אבל זו המציאות – אין מענה אחרי גיל 21 וזה מה שכואב כל כך."

מאחורי המילים החריפות מסתתרת מציאות יומיומית קשה. "אני כבר 14 שנה מתחננת שיפתחו בשדרות מסגרת לבעלי תפקוד נמוך כמו הבן שלי," היא אומרת. "פנינו אינספור פעמים לעירייה, ביקשנו, דרשנו – ושום דבר לא קרה. כל השנים אנחנו נאלצים לנדוד מחוץ לעיר."

אלא שגם הנדודים האלו הגיעו למבוי סתום. בבאר שבע אין מקומות פנויים. באופקים לא מקבלים בעלי תפקוד נמוך. בנתיבות יש מחסור בכוח אדם ולכן המסגרות אינן מותאמות לאוטיסטים. ובאשקלון – שם קיימת מסגרת מתאימה – אבל משום מה יש התנגדות לקלוט תושבים מחוץ לעיר. "זה אבסורד," אומרת נתי. "מה ההבדל בין הבן שלי לבין ילד אחר? למה דלתות נסגרות בפניו רק כי אנחנו משדרות?"

המשפחה מתארת תהליך מתסכל ומתיש מול המערכת. נסיעות לבאר שבע כדי למלא טפסים, פגישות חוזרות ונשנות, ולבסוף תשובה אחת: "תחכו אחרי החגים". בינתיים, נהוראי בבית, ללא תעסוקה, ללא חברה, ללא סדר יום. "הוא רגיל לשגרה," מסבירה שומר. "כשהיא נשברת, הכול מתפרק. והוא לא יכול להסביר במילים מה עובר עליו – זה יוצא בבכי, בצעקות, בהתפרצויות. זה שוברת לב."

העירייה: "מוסד חדש יוקם – אבל זה ייקח זמן"

בעיריית שדרות מודעים למצוקה. בתגובה לפנייתנו נמסר "בהנחיית ראש העיר, אלון דוידי, עמלה עיריית שדרות בימים אלה על הקמת מרכז יום לנכים סיעודיים לבוגרים בעיר, שיוקם בשכונת שדרות בפארק בהשקעה של 8 מיליון שקלים, אותם גייס ראש העיר, לאחר קבלת אישור עקרוני ממשרד הרווחה. עד אז עיריית שדרות פועלת מול משרד הרווחה למציאת מסגרות מתאימות ומממנת את ההסעות במלואן. במקרה הנידון לצערנו אין בעיר מסגרת מתאימה ולכן הוצעה לילד מסגרת מתאימה בעיר אחרת ואנו דואגים לזה. העירייה תעשה את הדברים על הצד הטוב ביותר, ראש העיר הנחה שלא יהיו מגבלות תקציביות כדי לדאוג לילדי העיר. חשוב לציין, כי שלוש משפחות פנו לעירייה למציאת מסגרת מתאימה לילדיהם, 2 מהן קיבלו מענה מתוך ומחוץ לעיר ולמשפחה השלישית, משפחת בסטיקר, העירייה מנסה למצוא פתרון בימים אלה.

בינתיים, משפחת בסטיקר נותרת עם שגרת חיים בלתי אפשרית. "זה לא מותרות – זו זכות בסיסית," מסכמת נתי. "אנחנו לא מבקשים רחמים. רק מסגרת שתאפשר לנהוראי לחיות כמו שמגיע לו, ותיתן גם לנו קצת אוויר לנשימה."

אופיר ליבשטיין, שכיהן כראש המועצה האזורית שער הנגב מ-2018, נרצח בחילופי אש עת שלחם עם כיתת הכוננות של הקיבוץ מול המחבלים שפשטו עליו.

הבן ניצן החזיק במשך שעות את דלת הממ"ד במגורי הדור הצעיר בקיבוץ, עד שלבסוף המחבלים ירו בו למוות. גופתו אותרה 12 ימים אחרי הטבח. השניים הותירו אחריהם את אם המשפחה ורד ועוד שלושה ילדים.

אורי אפשטיין, ראש המועצה הנוכחי וגיסו של ליבשטיין שאיבד אף הוא בן ואת אימו ספד לו: "ניצן ואופיר חזרו הביתה. היום ליווינו את ניצן ואופיר ליבשטיין, גיסי ואחייני האהוב למנוחת עולמים באדמת כפר עזה בשער הנגב, המקום שבו נטועים חייהם, אהבתם ודרכם. ניצן ואופיר השאירו לנו מורשת של חיים מלאי משמעות. ניצן היה מופת של כוח רצון והתמדה. הוא הראה שאין קיצור דרך להתמודד עם הכאב, צריך לעבור דרכו, לבנות מחדש ולהמשיך לחלום.

עוד ציין אפשטיין: "המשפט שלו "אתה תכתוב את הסיפור שלך" הפך לצוואה עבורי. אופיר היה מנהיג מטבעו. לא מנהיג שרוצה כוח או כבוד, אלא מנהיג שמניע אותו הטוב. הוא ראה את העולם בעיניים אופטימיות, אבל לא בתמימות. אופיר הבין שיש קשיים, יש כאב, יש מכשולים, אבל הוא בחר שוב ושוב להאמין שאפשר להיות טובים יותר, לעשות טוב יותר. היום, כשניצן ואופיר שבים הביתה, אנחנו מתחייבים להמשיך את דרכם: לבנות גם כשכואב, להאמין גם כשקשה, להוביל דרך של ערכים משותפים ולראות את הטוב שבאדם".

בטקס החגיגי השתתף ראש העיר, אלון דוידי, שחנך את המקום ואמר: "כל עסק שנפתח בעיר גורם לשמחה ופריחה בשדרות. אני מאמין שהבורגראנץ' יצליח ובגדול."

לאחר מכן התקיים טקס קביעת מזוזה בראשות הרב הראשי של שדרות, הרב דרור טוויל, שברך את המקום ואת הבעלים. בין המשתתפים באירוע היו גם יובל אורגד, מבעלי הרשת, ונציג הנהלת פרץ סנטר. הקהל הרב שהגיע כבר ביום הפתיחה הוכיח כי למותג בורגראנץ' יש מקום של כבוד בלבם של תושבי העיר.

האווירה במקום הייתה חגיגית, עם מוזיקה, חיוכים והמון תיאבון טוב. שדרות קיבלה סניף חדש, ובעלי העסקים מאמינים שהוא יהפוך במהרה למוקד בילוי מרכזי למשפחות, צעירים וסטודנטים.

ועידת MEAD היא פורום בלעדי המפגיש מנהיגים ואנשי מדיניות בכירים מארצות הברית והמזרח התיכון. הוועידה, המתקיימת בפעם השלישית, משפיעה בעיצוב יחסי ארצות הברית, ישראל ומדינות המזרח התיכון. בוועידה מתקיימים דיונים אסטרטגיים על בסיס גיבוש מדיניות משותפת בסוגיות המורכבות והקריטיות ביותר המשפיעות על עתיד האזור כולו.

בין המשתתפים בוועידה היו שליח הנשיא טראמפ למזרח התיכון, סטיב וויטקוף, מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר אנתוני בלינקן, השר לעניינים אסטרטגיים, רון דרמר, ראש השב"כ לשעבר, רונן בר, יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד, ח"כ בני גנץ, עיתונאים בכירים מכלל כלי התקשורת, שרים ונציגים בכירים מ-15 מדינות, מתוכן 11 מדינות מהמזרח התיכון – כולל מספר לא מועט של מדינות שאין לישראל יחסים דיפלומטיים איתן.

במהלך הוועידה הציג דוידי את תוכניתו הביטחונית ליום שאחרי המלחמה שכוללת פרימטר ביטחוני רחב בצפון הרצועה והקמת שטחי פינוי פסולת, גריסה ותפעול והקמה של אזור סחר חופשי הכולל מסילת רכבת משא ואזור תעשייה מתקדם – תוכנית שעשויה לחזק מבחינה כלכלית את העיר באופן משמעותי.

במהלך ביקורו בוושינגטון נפגש דוידי עם מספר חברי קונגרס המקורבים לנשיא טראמפ. דוידי ביקש להודות לנשיא טראמפ ולממשל האמריקאי על הגיבוי והסיוע במלחמת "חרבות ברזל" ובמבצע "עם כלביא" והזמין אותם לביקורים בשדרות.

בתום השבוע, אמר דוידי: "אני רואה חשיבות עליונה להציג בפני קובעי המדיניות בארץ ובארה"ב את הצרכים והאינטרסים הביטחוניים והכלכליים של שדרות והעוטף ביום שאחרי המלחמה. הרגשתי שיש קשב רב לצרכים הללו ואני מתכוון להמשיך ולהוביל מהלך כזה ברמה הלאומית והבין לאומית בחודשים הקרובים".

בין המשתתפים בכנס אלון דוידי, ראש העיר שדרות, אלוף (מיל’) טל רוסו, לשעבר מפקד פיקוד הדרום, מאיר בן שבת, ראש המל”ל לשעבר, אמיר חייק, לשעבר שגריר ישראל באמירויות, דן שפירו, לשעבר שגריר ארה״ב בישראל, אחמד אל-קוזאי, יועץ ופרשן בחרייני ונוספים.
את האירוע הובילה ׳הקואליציה לביטחון אזורי׳, שקמה על מנת לקדם את חזון הבריתות אזוריות עם מדינות ערב המתונות, ולמען ביטחון ישראל, בשיתוף עם קרן קונרד אדנאואר בישראל.

אלון דוידי, ראש העיר שדרות אמר: ״אנחנו לא בסוף המלחמה כי מדינת ישראל שגתה בדרך שלה מאז הסכמי אוסלו, ונתנה כוח לרשות הפלסטינית שמממנת טרור. אם התפיסה של הדמוקרטים בארה״ב זה שאני אעשה מו״מ עם מי שרצח את בני עמי – אז התחרפנו. ברגע שכל מדינה ערבית מתנה את ההסכמים האזוריים בהתקפלות בפני חמאס – אין עסק.״

אמיר חייק, לשעבר שגריר ישראל באמירויות אמר: ״האמירתיים גינו מיד את חמאס לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר ומיד הבהירו שהם מחויבים להסכמי אברהם. אך בשנתיים האחרונות, הם רואים את התיעודים מעזה, שומעים את האמירות על הסיפוח, וזאת לצד התקיפה בקטאר בשבוע שעבר. האמירתים הם עם שאומר מה שהוא מתכוון, ולכן צריך להתייחס מאוד ברצינות לאמירות שלהם. הם יכולים להיות מנוע צמיחה אדירה לכלכלה הישראלית. מרגע שהם אמרו שהסכמי אברהם בסכנה – אני לא ישן בלילות״.