עבור חמוטל כהן (44, אם לשני ילדים קטנים) שמתגוררת בשנים האחרונות בעיר בת ים, בין היתר בשל עבודתה כיועצת תקשורת ואסטרטגיה לארגונים ונבחרי ציבור, ההחלטה שקיבלה בסוף השבוע האחרון לא הייתה מובנת מאליה, במיוחד לאור מה שחוותה במתקפת השבעה באוקטובר אבל מהר מאוד היא הבינה שעליה לעזוב את הבית במרכז ולעבור דרומה. "כשאני מתעוררת באמצע הלילה להתרעות מבהילות על מלחמה שפורצת עם איראן אני מבינה מייד שאני חייבת לפעול כי היה לי ברור שמלחמה עם איראן זה סיפור אחר לגמרי" היא משתפת בשיחה עם 'דין וחשבון' על החוויה הלא נעימה בלילה שבין חמישי לשישי. "עכשיו תבין, מדובר באמצע הלילה ואני עם שני ילדים קטנים, סיטואציה מורכבת מאוד. תחושה של חוסר אונים במיוחד שאני יודעת שאין לי מקום מוגן".

"נעלתי לילדים נעליים וברחנו מבת-ים לשדרות"

כאמור, חמוטל, נולדה וגדלה בשדרות. היא הבת הבכורה של אריה כהן ז"ל, למי שזוכר היה המו"ל של המקומון המיתולוגי 'מבטים' ומאנשי הימין המובהקים של העיר. אחרי הלימודים התיכוניים והשירות הצבאי, עברה לירושלים ולמדה באוניברסיטה העברית, סיימה תואר ראשון בתקשורת ולימודי אסלאם ומזרח תיכון ותואר שני בלימודי אסלאם ומזרח תיכון, האוניברסיטה העברית. מאז סיום לימודיה היא עוסקת בתחום הדוברות וייעוץ תקשורתי, מילאה אחר שורה של תפקידים משמעותיים הן במגזר הציבורי (דוברת מרצ, דוברת עיריית בת ים ויועצת תקשורת לעיריית תל אביב) והן במגזר הפרטי.

למרות שהיא לא מתגוררת בשדרות בשנים האחרונות, היא שמרה על קשר קרוב מאוד בביקורים תכופים וחוותה לא פעם את המציאות הביטחונית העגומה, בין היתר בבוקר השבעה באוקטובר כשהחלה מתקפת המחבלים על העיר והיא הייתה נצורה שעות ארוכות עם בני משפחתה בממ"ד. בסוף השבוע האחרון היא שוב חוותה כמו כל המדינה חוסר אונים אבל הפעם דווקא העיר שדרות הייתה זו שנתנה לה ביטחון.

תחזירי אותנו לשעה 03:00 בלילה כשבטלפון מתקבלת ההתראה הדי מלחיצה?
"ברגע שקיבלתי את ההתראה לנייד והבנתי שמדובר במתקפה ישראלית באיראן, אמרתי לעצמי שזה לא משהו שהיינו מורגלים בו. דווקא היה משהו בהתראה שקיבלנו שזה היה צלצול השקמה שהבהיר לנו מייד שאנחנו במציאות אחרת, זה לא השיגורים של החותי'ם, זה גם לא רקטות מעזה, זה משהו אחר לגמרי. אני כמובן זכרתי את אותה מתקפה שהייתה בזמנו כשהאירנים ירו מטחים לעבר ישראל ואנחנו פשוט היינו יורדים לחדר מדרגות. עכשיו זה בניין שהוא מאוד מאוד ישן, זה בניין שהוקם בשנות השישים, מיועד גם ככה לפינוי בינוי, יש בו סוג של מרתף שמשמש מרחב מוגן אבל הוא אף פעם לא היה בשימוש. בשנה האחרונה היו במרכז הארץ לא מעט אזעקות בגלל ירי של החות'ים בתימן ובכל פעם ירדנו לחדר מדרגות. היה לי ברור שזה לא מספיק בטוח".

מלחיץ מאוד כשאין מקום מוגן. מה עשית מכאן?
"אחרי ההודעות ביום חמישי בלילה החלטתי להחזיר את הילדים לישון אבל אני לא יכולתי לחזור לישון. החלטתי לארוז תיק, ארזתי צידנית לאוכל יבש ואפילו מזרן לתינוק, מתוך ידיעה שאני הולכת לחפש מקלט ציבורי ושם אשהה בבטחה עם הילדים. העניין הוא שהמקלטים הציבוריים מרוחקים, עשר דקות הליכה. עכשיו בשלוש בלילה או שפתאום יש לך אזעקה ללכת עם שני ילדים ותיקים ומזרן זה מפחיד. עכשיו תוסיף לזה את העובדה שהילד שלי נכנס לחרדות שיש הרבה מאוד אזעקות".

לאור מה שראינו, מקלט ציבורי מרגיש יותר בטוח לא?
"כן אבל אני לא בטוחה כמה זה אפשרי להגיע אליהם כשאני עם שני ילדים קטנים. במקרה שלי זה ללכת עשר דקות לשכונות הסמוכות ולמצוא שם מקלט ציבורי. ברגע שהבנתי שאין לי מענה ריאלי קיבלתי את ההחלטה שאני נוסעת לשדרות. בשעה שבע בבוקר הערתי אותם, נעלתי להם נעליים וברחנו מבת-ים לשדרות בפחד גדול מהחשש שלא יתפסו אותנו אזעקות בדרך"

כמה אירוני, שדווקא בשדרות מרגישים בטוח?
"לגמרי. תראה אני הייתי בשדרות בבוקר של השבעה באוקטובר, התארחתי אצל אמא שלי וחווינו את מה שקרה באופן קשה. היה פחד ואימה ואני זוכרת אותי חודשים אחרי אומרת "אני לא חוזרת לשדרות, אלא אם כן אוגדה מלווה אותי פנימה". כי באמת ברחנו משם בפחד גדול ובמחשבה שהמקום הזה אף פעם לא ירגיש בטוח. היום, כמה שזה מוזר לומר, שדרות היא מקום בטוח יותר. כשחשבתי לעצמי על פיתרון, לאיפה אני הולכת שאני לא אצטרך לרוץ עם הילדים ברחובות בת-ים באמצע הלילה כדי לחפש מקלט. אמרתי לאמא שלי יש ממ"ד, כל המשפחה כאן, אין מקום בטוח יותר להיות בו במידה ויחל ירי של איראן על ישראל מאשר בשדרות. תוסיף לזה את העובדה שביום שישי בלילה שהתחילה המתקפה על ישראל, גם לא היו אזעקות בשדרות כי רוב הירי מכוון לאזורים אחרים אז כמובן זה חיזק את הביטחון".

"פתאום אני קולטת שזה הבית שלי"

כבר בלילה הראשון של התגובה האיראנית (בין שישי לשבת) כשטיל בליסטי פגע בבניין מגורים בר"ג אפשר היה לראות מה הנזק העצום שהוא יכול לגרום. יממה אחר כך, כשטיל כזה התפוצץ על בניין מגורים בעיר בת-ים המחיר היה כבד מאוד כש-8 אזרחים נהרגו ועשרות נפצעו. סמוך לבניין שספג את הפגיעה, נמצא בניין המגורים של חמוטל שנהרס לחלוטין מההדף.

מתי ידעת על מה שקורה בשכונת מגורייך?
"אני מתחילה לקבל הודעות, הכל מתוך שינה. בשלב מסוים אחותי שמתגוררת ביפו, התקשרה אליי לשאול אם הכל בסדר כי נפל ליד הבית שלי טיל. אמרתי לה שאני בסדר כי אני אצל אמא בשדרות וזהו חזרתי לישון. אני קמה בבוקר, אני קולטת מלא הודעות, גם אנשים שאני מכירה שכותבים "זה לא נפל ליד הבית שלך, את בסדר?" עכשיו אני מסתכלת על התמונות ולא מזהה. אני אומרת רגע איזה רחוב זה. אומנם אני גרה הרבה שנים בבת ים אבל אני לא מכירה את כל הרחובות. אמרתי טוב נראה לי הם התבלבלו, זה לא ליד הבית שלי. פתאום אני מסתכלת טוב על התמונה עם הבניין הגבוה שממש מגולח ואומרת לעצמי רגע זה הבניין לידי, אני קולטת שזה הבית שלי. באותו רגע כמובן המחשבה הייתה שתודה לאל אנחנו פה בשדרות, אנחנו מוגנים. לא הייתי שם, חסכתי לילדים שלי חוויה קשה".

מה הנזק שנגרם לבניין?
"זה בעצם בניין בן שלוש קומות, אני מתגוררת בקומה השנייה. כל הגג של הקומה השלישית נפער והתקרה קרסה, ממה שהצלחתי בעצמי למחרת לראות כי אי אפשר להתקרב, הכל הרוס. החלונות נעקרו, פשוט הכל חרב".

מרגישה שזאת החלטה שהצילה לך את החיים?
"כמה אירוני לומר את זה אבל כן ההחלטה לנסוע לשדרות הצילה לנו את החיים. היה לנו נס גדול באמת. גם השכנים שלי ניצלו בנס בזכות שהם ירדו למקלטים. יש לי שכן שגר מולי והוא מאוד מתקשה לרדת במדרגות ולכן נשאר בבית, ממה שהבנתי הוא פצוע קשה ומאושפז בבית חולים. בשנה שהיא רצופה בניסים וגם בהרבה מאוד התנסויות שאנחנו עוברים כמובן שצריך להודות על הנס שהיה לנו".

ביום ראשון, החליטה חמוטל לנסוע לבית-ים כדי לברר מה עלה בגורל הבית שלה שנהרס לגמרי. "נסעתי לבקר בבת ים כדי לראות מה הלאה. היה לי שם יום מאוד ארוך כי המתנו לראות מה הפיתרון המוצע למגורים כי כולם שם נשארו בלי בית. בעיקרון כולם התפנו לבית מלון בתל אביב. נתנו לי קומה 11 בכל פעם שיש אזעקה צריך לרדת 11 קומות למרחב מוגן. אני אישית לא הרגשתי שזה בטוח לי העדפתי להישאר בשדרות".

שוקלת לחזור לשדרות?
"זאת גם שאלה. לי אגב יש בית שרכשתי בשדרות ואני זוכרת שבשישה באוקטובר אמרתי לעצמי אולי אני בעצם יחזור להתגורר בשדרות, למה לא. ואז הגיע השבעה באוקטובר ושינה את המחשבות. היום אני אומרת אי אפשר לדעת כי ראשית הדברים שאנחנו עוברים שם הכל בפרופורציות. אני לא בנאדם שיש לו סנטימנט לחפצים ורכוש, זה לא מעניין אותי, העיקר החיים. ובסוף אנחנו בתקופה כזאת שגורמת לנו לחשוב על מה היינו רוצים לעשות בחיים, לאן אנחנו רוצים לקחת את החיים שלנו כי הם לא דבר מובן מאליו. לצערנו שדרות וישובי העוטף היו צריכים לעבור את הזוועות כדי שהמדינה תצא מהקונספציה שלה ותבין שיש לנו פה מלחמה על הבית ומאז אנחנו נמצאים במלחמה על הבית. אני מאמינה שאנחנו קודם כל ננצח ושאנחנו נצמח מזה. ואני כבר רואה איך שדרות צומחת. אני מאוד אוהבת את שדרות והיא מאוד יקרה לליבי ואני מקווה שהיא תמשיך לפרוח ולצמוח".

צפו במשדר הבחירות של שדרונט

מספירת 100% מהקולות שנאספו מהקלפיות (למעט קולות החיילים) דוידי גרף כ-78% מקולות הבוחרים, עליה של 11% לעומת בחירות 2018.

התוצאות היותר מסקרנות היו סביב ההתמודדות למועצת העיר, על-פי מה שהסתמן אחרי חצות הלילה, גם במועצת העיר דוידי זכה להצלחה גדולה כשהוא קרוב מתמיד להבטיח 7 מנדטים, אחריו ברשימה חווה נחשונוב עם 2 מנדטים ו-6 רשימות עם מנדט אחד- הוותיקים שאובי, טקטוק, אמסלם, והחדשים – ג'רבי, הרוש ושי בן יעיש. מי שלא נכנס לעת עתה הוא ציון ביטון שחסרים לו עשרות קולות בלבד, אם והיה לאחר ספירת קולות החיילים הוא יגיע ליעד של אחוז החסימה הוא יכנס על חשבון מנדט אחד של דוידי.

כך או כך, אתם מוזמנים לצפות במשדר הלילה מאמש ולקרוא בסופ"ש בדין וחשבון את הסיקור המלא.

מפרטים ראשונים של התקרית שבה מצאו את מותם שישה לוחמים, במהלך פעילות מבצעים לאיתור אמצעי לחימה, נכנסו לוחמי סיירת גולני למבנה ופעלו בתוכו. בשלב מסוים בעקבות קריסת המבנה על חלק מהלוחמים, הם מצאו את מותם.

בני המשפחה שהתבשרו בשעה האחרונה בבשורה הקשה סיפרו על ילד למופת שהתחזק בתורה ולמד בישיבת ההסדר. יש לציין כי לבית המשפחה הגיעו נציגי העירייה, ביניהם ראש העיר אלון דוידי לחזק אותם בשעתם הקשה.

הסדנאות משלבות מגוון טכניקות, ביניהן שיח, אומנות, מיינדפולנס ומוסיקה בטבע. המטרה היא להעשיר את ארגז הכלים של הצוותים ולסייע להם להתמודד עם אתגרי החינוך במציאות מורכבת.

"כל סדנה שונה במהותה ומותאמת ספציפית לקהל היעד ולצורך שעולה", מסבירה אפרת קמחי, מנהלת תחום צוותים במרכז חוסן שדרות. "אנחנו מקפידים על גישה אישית ורגישה, ונותנים לכל צוות את המרחב הדרוש לו כדי להתמודד עם הקשיים הייחודיים שלו. אנו מתחילים בפגישה עם מנהל הצוות, דיוק צרכים שעולים ותיאום ציפיות לאופי המפגש".

הסדנאות זוכות להצלחה רבה מצד הצוותים. "הן עזרו לי מאוד להתמודד עם הטראומות שחוויתי", מספרת מורה מאחד מבתי הספר בשדרות. "למדתי כלים חדשים שיעזרו לי להיות מורה טובה יותר עבור התלמידים שלי".

בנוסף לסדנאות, מרכז חוסן שדרות מציע גם ליווי אישי לצוותים הזקוקים לכך. "אנחנו שם עבורם לאורך כל הדרך", מדגישה קמחי. "אנחנו רוצים לוודא שהם מקבלים את התמיכה והסיוע שהם צריכים".

פעילות מרכז חוסן שדרות חשובה ביותר לחיזוק החוסן של הצוותים החינוכיים בעיר. בזכות הסדנאות והליווי האישי, הצוותים מקבלים כלים להתמודדות עם הקשיים ומסוגלים להעניק לתלמידים שלהם את החינוך הטוב ביותר שמגיע להם.

"אנחנו מאמינים שצוותים חינוכיים חזקים הם המפתח לחינוך איכותי", מסכמת קמחי. "אנחנו גאים להיות חלק מהקהילה בשדרות ולסייע לצוותים שלנו להתמודד עם כל האתגרים".

"הצוותים שלנו חווים טראומות קשות", אומר אלון דוידי, ראש עיריית שדרות. "חשוב לנו לתת להם כלים להתמודדות וליצור עבורם מרחב בטוח לעיבוד רגשות וחוויות".

ברקע המלחמה המתמשכת הטקס עמד השנה בסימן התגברות וחיבור למשאבי חוסן בתוך מציאות שהשתנתה ללא היכר. בתשעת החודשים האחרונים התמודדה האקדמית חמדת, הממוקמת בעוטף עזה, עם מסכת אתגרים וחבריה גילו חוסן בשגרה המורכבת. לא מעט הרוגים ופצועים מאירועי הטבח והנופלים במערכה נמנים על קהילת המכללה, בהם בני משפחתם של חברי הסגל האקדמי, הסטודנטים ועובדי המנהלה. ב-7 באוקטובר נרצחו בקיבוץ עלומים עשרה סטודנטים אזרחי נפאל, שבאו ללמוד במכללה בתוכנית משתלמים בחקלאות. ביפין ג'ושי, סטודנט מנפאל, נחטף לרצועת עזה ועדיין מוחזק בשבי החמאס, ובאחרונה נשיא האקדמית חמדת הפרופ' חיים שקד ביקר בנפאל את משפחתו וכמה ממשפחות הסטודנטים שנרצחו.

במהלך הערב הוענק תואר לשם כבוד לאיריס חיים, שבנה יותם ז"ל נחטף לעזה ולאחר שהצליח להימלט נורה בשוגג מאש צה"ל, ולתא"ל (מיל') דדי שמחי, שאיבד את בנו גיא ז"ל בקרבות הגבורה בקיבוץ רעים ב-7 באוקטובר. האקדמית חמדת בחרה להעניק לשניים את התואר בסימן "פדגוגיה של חוסן" המשנה החינוכית של המכללה על 'היותם מופת של חוסן בהפיכת אתגרי החיים לכוח מניע לעשייה למען החברה בישראל'. לצד האובדן המשפחתי ונסיבות מותם הטראגי של בניהם, הפכו איריס חיים ודדי שמחי בעל כורחם לשתיים מהדמויות הבולטות בציבוריות הישראלית בחודשי המלחמה, הרבה בזכות רוח גדולה ומסרים מרוממים בנושא אחדות, חוסן אישי ותקומה אותם הם מבטאים. כמדי שנה מעניקה המכללה את התואר לדמויות משמעותית אשר במהלך חייהם הפגינו חוסן ופועלות בשדה הציבורי לטיפוח משאבים להצלחה והתמודדות עם אתגרים.

\

רגע מרגש נוסף נרשם כאשר בידהאן סדג'וואל, פראבין דנגי והימאצ'ל קאטל, שלושה סטודנטים נפאליים שלמדו במכללה ונפצעו באורח קשה ב-7 באוקטובר בפלישה לקיבוץ רעים, עלו לבמה לקבל אות הוקרה לקול תשואות הקהל. השלושה שוחררו רק לאחרונה מבית החולים לאחר שיקום ממושך, שבמהלכו הם לוו על-ידי אנשי סגל מהמכללה.

נשיא האקדמית חמדת פרופ' חיים שקד ציין כי "משנת החוסן משרתת את כולנו בחיי היום-יום והשנה יותר מתמיד. המלחמה הציבה בפנינו אתגרים שדרשו מאתנו למצוא את מקורות החוסן בתוכנו ולשאוב מהם כוחות של התמודדות, אופטימיות וצמיחה. העיסוק המתמשך שלנו בחוסן, באופן תיאורטי ופרקטי כאחד, איפשר לנו לעמוד בשעת מבחן ולהיות שם לעזרתם של אחרים".

דדי שמחי הודה על קבלת התואר וציין: "בתחושת שליחות ואחריות רבה אני מקבל את תואר הכבוד של האקדמית חמדת, אשר חרטה על דגלה את חיזוק החוסן הפרטי והלאומי, תוך דגש על מנהיגות חינוכית ופדגוגיה של חוסן. החוסן האזרחי, האישי והלאומי שלנו נפגע באופן דרמטי לאחר הטבח, וכעת מוטלת על כולנו האחריות לפעול למילוי מאגרי החוסן שהתרוקנו ולחזק את הסובבים אותנו, למען דור ההמשך ולמען אלו שנפלו".
רביב חיים, אביו של יותם ז"ל, הגיע לבמה לקבל את התואר בשם אשתו. "כאזרחית המדינה, כתושבת הדרום ומועצה אזורית אשכול בפרט וכאם לבני יותם שנחטף בשבעה באוקטובר מכפר עזה הקיבוץ שנמצא בשכנות אליכם, אני גאה לקבל מכם תואר לשם כבוד. מי ייתן ובוגרי המכללה ימצאו דרך לחיזוק חוסנה של החברה הישראלית תוך שילוב כוח האמונה והתקווה", ציינה איריס חיים בסיום הטקס.

לאחר שפתיחת שנת הלימודים החולפת נדחתה מספר פעמים עקב המלחמה ולאחר שבסמסטר הראשון הלמידה התקיימה במתכונת מקוונת של לימודים מרחוק, עם החזרה המדורגת של האזור לשגרה חזרו גם הסטודנטיות והסטודנטים לקמפוס, לא לפני שהתארחו בו מאות חיילים שפקדו את עוטף עזה וכן מוסדות חינוך מאזור הדרום. בנוסף, האקדמית חמדת תמכה כל העת בסטודנטים שפונו מביתם והעניקה סיוע וליווי רגשי באמצעות "קו חם" שעמד לרשותם ושיחות עם פסיכולוגית המכללה. שגרת החירום לא מנעה מעובדות ועובדי המכללה והסגל האקדמי מליזום לאורך כל התקופה שורת אירועים ופעילויות שתרמו לחוסן, בהם מפגשי זום מעצימים ממוקדי אוכלוסיות, יום התנדבות אצל חקלאים מעוטף עזה ועוד.
רגע לפני כניסתם לעבודה במוסדות החינוך פנה פרופ' שקד לבוגרות ולבוגרים הטריים וציין: "אחרי מסע אקדמי ארוך ומפרך, שבמהלכו כל אחת ואחד מכם נזקק למשאבים של חוסן אישי כדי להגיע להישגים ולמימוש עצמי, פניכם כעת להשתלבות במערכת החינוך שכל כך זקוקה לעובדות ועובדי הוראה איכותיים".

בהתאם לחזונה של ספיר להגביר את מעורבות הסטודנטים בקהילות העוטף, המכללה תקצה את רוב תקציב התקומה למלגת שכר לימוד בכל התוכניות שייפתחו בשנת הלימודים הקרובה (תשפ״ה). בשלב זה, המלגה מיועדת לסטודנטיות ולסטודנטים בשנה א׳ בלבד ובשאיפה תורחב ליתר שנות הלימוד.

מלגת מימון שכר הלימוד תוענק תמורת 60 שעות שנתיות של עשייה חברתית במגוון רחב של פרויקטים באזור העוטף. בין היתר, הסטודנטים יתנדבו עם אוכלוסיות מיוחדות, מרכזי חוסן, בני נוער וקהילות באיזור.

בנוסף, בימים אלה שלוש תוכניות חדשות יוצאות לדרך וצפויות לבסס את תרומתה של ספיר לחיזוק האזור:
הקמת פקולטה למקצועות הבריאות – כחלק משיתוף פעולה של המכללה האקדמית ספיר עם האוניברסיטה העברית, לראשונה בנגב המערבי יוכלו סטודנטים מכל הארץ ללמוד ריפוי בעיסוק ו-Pre-Med (לימודי קדם רפואה המאפשרים להתקבל ללימודי רפואה במסלול ארבע שנתי), ובהמשך גם עמית רופא (תואר שני) וייעוץ גנטי. הפקולטה מתוכננת להתחיל את פעילותה בשנת הלימודים תשפ"ו.

הקמת פקולטה לטכנולוגיות מתקדמות – הפקולטה תכלול תארים ראשונים חדשים בהנדסת תעשייה וניהול, במדעי הנתונים, ובאגרוטק (טכנולוגיה חקלאית) ופודטק (טכנולוגיית מזון), שמתווספים למחלקה למדעי המחשב וללימודי לוגיסטיקה שכבר קיימים במכללה. תחומי הלימוד החדשים צפויים להיפתח בשנת הלימודים תשפ"ו.

חיזוק ההשפעה על תקומת האזור – הסטודנטים שמתחילים בשנה הבאה את הלימודים בספיר, יובילו תהליכי פיתוח איזוריים. התהליך, שילווה את לימודיהם, ייפתח בהיכרות עם אתגרי האיזור במגוון תחומים וברכישת מיומנויות ליבה תעסוקתיות ויזמיות; ימשיך בבחירת אתגר איזורי בצוותי עבודה ופיתוח מיזם חדש שעונה עליו. בעוד כשלוש שנים יתקיים אירוע שיא ובו יוצגו כ-200 מיזמים חדשים במגוון תחומים – מחינוך ותרבות ועד לטכנולוגיה וכלכלה איזורית – פרי יוזמתם של הסטודנטים בספיר. הפרויקט נעשה בשיתוף פעולה עם בנק הפועלים.

המכללה האקדמית ספיר, הממוקמת כארבעה ק"מ מהגבול עם עזה, היא המוסד האקדמי הגדול ביותר בנגב המערבי, ולומדים בה כ-7,500 סטודנטים ב-15 מחלקות אקדמיות, מכללה טכנולוגית להנדסאים ובלימודי קדם וחוץ אקדמיים. ספיר מהווה עוגן כלכלי, חברתי ואקדמי באזור והיא המעסיק הגדול בעוטף.

פרופ' ניר קידר, נשיא המכללה האקדמית ספיר: "המלחמה שהכתה בנו ב-7 באוקטובר לא ריפתה את ידינו. נמשיך לעשות, לבנות ולקדם את ההשכלה הגבוהה בנגב המערבי למען החברה באזור. התקציב שאנו אמורים לקבל ממנהלת תקומה מאפשר לנו לקיים את חזוננו כמוסד אקדמי מוביל, למלא תפקיד מרכזי בשיקום ופיתוח האזור, ולהתפתח לכדי מוסד אקדמי גדול ומוביל במחקר, בהוראה ובמעורבות חברתית. אנו גאים להיות מוסד אקדמי המעניק השכלה אקדמית מצוינת שהיא גם רלוונטית לשוק העבודה, ובמקביל גם לעודד את כל הסטודנטים שלנו להיות מעורבים באופן עמוק בקהילות שמסביבנו ולתרום לתקומה של הנגב המערבי. בספיר מעניקים תואר מעולה עם משמעות. אנו מזמינים מועמדות ומועמדים להצטרף לחוויית לימודים ייחודית לצד תרומה חברתית משמעותית".

כזכור, ניסנבאום יצא ביום שבת בבוקר מכיון צומת אזור התעשייה לכיוון צומת שער הנגב, משם פנה ימינה ושמאלה לכביש 232 שבו כבר נכחו החוליות הראשונות של המחבלים.

עד עצם היום הזה לא התקבל ממנו שום סימן חיים אבל הערכות היו כי נחטף לאחר שרכבו אותר סמוך לקיבוץ מפלסים וחפציו האישיים תועדו בסרטון מתוך הרצועה ואף איכון שנעשה לטאבלט שלו העלה שהוא נמצא בעזה.

בראיון מיוחד עם בנותיו ל'דין וחשבון' בחודש מרץ הן שיתפו בתחושות ותיארו את אותו בוקר. לאחר שנכדתו שהתה עם אביה באוגדת עזה שגם הותקפה, הוא מיהר לשם על מנת לאסוף אותה לביתה באשקלון כמובן שעוד לא היה ידוע על חדירת המחבלים. מאז לא היה ידוע באמת מה עלה בגורלו הגם שלא התקבל שום סימן חיים.

"התפללנו כל הזמן וקיווינו שהסוף של מישל יהיה אחר והוא יחזור למשפחתו האוהבת, לבנותיו חן ומיכל, לנכדיו ואלינו בשדרות", אמר ראש עיריית שדרות אלון דוידי. "מישל לא חשב פעמיים בבוקר שמחת תורה כשבתו התקשרה אליו וביקשה ממנו לחלץ את נכדתו מבסיס אוגדת עזה ברעים, שם שהתה עם אביה הקצין. לצערנו, הוא נתקל במחבלים השפלים באזור מפלסים ומאז לא נודעו עקבותיו, מלבד העובדה שהוא בעזה. בשעה קשה זו אנו מחבקים את המשפחה היקרה ונמשיך לעטוף אותה ולחבק אותה"