באותו ערב קשה החלו לזרום ידיעות על פגיעה ישירה בבית, באותם הרגעים חשבתי לעצמי בטוח משפחה שנטשה את העיר או עוד מקרה "מזל" שבו דיירי הבית נכנסו לממ"ד וחייהם ניצלו ברגע האחרון וסיפורם יתואר בכל ערוצי התקשורת. המציאות זימנה אירוע אחר,לא אשכח את אותו הרגע שקיבלתי הודעת וואצפ שככל הנראה ישנה פגיעה ישירה בבית, רסיס שחדר לממ"ד(??) וילד במצב אנוש. את ההגדרה ל"אנוש" אני ובטוח שגם אתם מכירים היטב, באותם רגעים חשוכים מול מסך הטלוויזיה והודעות שאני מקבל מהשטח התמונה מתחילה להתבהר.

אני נחנק, מעלה פוסט ברשת החברתית שכולו תפילה ותחנונים "רק לא עוד ילד לרשימה השחורה, בבקשה בורא עולם". ליל ה- 12/5/21 החזיר אותי ברגע אחד לאותו קאסם ארור שגבה את חיו של אפיק אוחיון זהבי בן ה-3 שהיה בדרכו לגן בשעת בוקר מוקדמת, ולערב חג הסוכות תש"ס (2000) שבו איבדנו שני ילדים דקות ספורות לפני כניסת החג-יובל אבבה בן 4 ודורית בייניסאן בת השנתיים, כשבסך הכול ביקשו לשחק בחצר כמו ילדים נורמטיביים שחיים במדינה ריבונית. דמיינתי את הוריה של אלה אבוקסיס הי"ד, יהונתן וסימה (שיבדל"א) רואים את תמונות הזוועה המשודרות ולא יכולתי שלא להתפרק רק מהמחשבה על תחושותיהם באותם רגעים.

מימדי האירוע ממשעול סטרומה מתחילים להתבהר, רסיס חדר את חלון הממ"ד ורצח ילד בן 5 שהגן על עצמו במקום שהיה אמור להיות חומת המגן והשכפ"ץ עבורו. מחדל הממ"ד הושתק, ישנם פרטים שאסורים בפרסום מטעמים ביטחוניים וזה מובן ומקובל. חבל שמהסיפור הזה ממשלת ישראל ושר הביטחון בני גנץ, לא השכילו להבין את גודל האירוע וחומרתו ופסקו גזר דין מוות עבור חלק מתושבי העיר בכך שהחליטו למגן דירות רק לפי קריטריונים מסוימים, באזורים ובתנאים מדויקים הבעיה היא בנו ההנהגה המקומית ותושבי העיר, בסיום מצבע שומר החומות עיריית שדרות ידעה לצאת בקמפיין דין שדרות כדין תל אביב, אבל קודם כל צריך לדאוג שדין שדרות כדין משעול סטרומה. שדרות היא עיר בהגדרה, אבל מבחינת שטח היא קטנה וכל ממ"ד ביישוב בסכנת חדירת רסיסים כמו שקרה בבית משפחת אביגל.

ישנה אמירה בצבא כי נהלים נכתבו בדם, כמה דם צריך עוד להישפך כאן בסבבים מול עזה כדי שמדינת ישראל, עיריית שדרות והעומד בראשה יבינו שחייבים לדאוג לכלל תושבי העיר ללא הבדל סוג מבנה, קומה, כיוון ואזור. ההפקרות והזילות בחיי אדם אינן מורגשות כרגע עד שקורה מקרה (שלא יקרה). אין צורך לחכות לסבב נוסף ולספור עוד הרוגים, זו העת להפעיל מנופי לחץ ולמנוע את הרצח הבא, זה בידיים של ההנהגה והרצון שלה להילחם על חיי התושבים מול הממשלה. בשבועות האחרונים אנו עדים להסלמה בתוך הארץ, אחד עשר נרצחים, פעילות בשטחי איו"ש, עזה מתחממת ומתחילה לערוך ניסויי כלים ומשגרת לים רקטות. כל התנאים והאינדיקציות של גורמי המודיעין והביטחון מראים שפנינו לסבב לחימה נוסף. ומה יהיה על חיי התושבים? ניסים הם משאב מוגבל ומיסטי אסור לנו להסתמך רק עליהם.

עידו אביגל הי"ד הוא קורבן תרבות ה"סמוך" הישראלי, מדינת ישראל והעיר שדרות לא רוצה לספוג עוד מקרה כזה ולכן אסור להפלות, להפריד ולתעדף, חיי התושבים שווים בכל העיר. כל חישוב כלכלי כזה או אחר אינו שווה את ערך חיי האדם והילדים שלנו. אנחנו נמצאים בשבוע שלפני חג הפסח- חג האביב, הפריחה ומודים על הנס הגדול שיצאנו משעבוד לגאולה. כולי תקווה ותפילה שנפסיק לראות את מרחץ הדמים ברחובות ובסבבים מול חמאס. נתפלל שיהיה קודם כל שלום ביננו ואחר כך, מתוך אחדות, מול הקמים עלינו לכלותינו.

באלו תחומים הם הצטיינו? איך אפשר להעריך את הלמידה שלהם כשהיא תלויה הרבה פעמים בדחיפה שלי? איך אפשר להעריך את ההתנהגות החברתית שלהם כשהם נמצאים רוב הזמן בבית ולא נפגשים עם חברים? ואיך בכלל מייצרים מטרות ושאיפות שחשובות להם ועוזרים להם להשיג אותן?

בזמן שאנחנו ההורים עסוקים בהישרדות בריאותית וכלכלית, איך נדע שהילדים השיגו את המטרות שלהם?
לא על כל השאלות האלה ידעתי מה לענות, ולכן החלטתי – חלקי לילד שלך תעודה על מה שכן הצלחת לראות בימים טרופים אלה:
על הרצון שהוא גילה לעזור לאחיו כשאת לא היית פנויה, על שהצליח להעסיק את עצמו ולגלות יצירתיות במקומות שלא חשבת, על מטלות הבית שבהן פתאום התגלו הכישרונות שלו, על צדדים נוספים שגילית בו מאז שזכיתם לבלות זמן מרוכז יחד.

הזמן המשותף ביחד העניק לנו ההורים הזדמנות לגלות את סדרי העדיפויות שלנו בהורות: על מה נוותר ועל מה נתעקש, מה נרצה לעשות יחד עם הילדים ומה נעדיף לעשות לבד, מה חשוב לנו שהילדים ילמדו ומה פחות חשוב לנו, איזו אוירה חשוב לנו לייצר בבית ומה פחות קריטי.

אולי זו לא התעודה הרגילה, אולי הם לא הצטיינו בלמידה למופת והישגים מרשימים. אבל עבורי ועבור ילדי זאת התעודה שמעידה הכי הרבה על מי שהם, על הגברים והנשים שהם יגדלו להיות. ואני גאה בהם על כך.
ועוד מילה לכם המורים המסורים – אני מעריכה מאוד את עבודתכם המאתגרת מהבתים שלכם עם הילדים שלכם תוך דאגה לרווחתם ושלומם של ילדי ואני סומכת עליכם, שמעבר לחומר הלימודי שהמערכת מצפה מכם להספיק, תזכרו גם את המרכיבים האחרים המאוד משמעותיים בחינוך ובתעודה.

ו…אל תשכחו להביא חתימת מורים

הכותבת היא עו"סית קלינית, פסיכותרפיסטית המתמחה בליווי בתהליכי צמיחה אישית והורות shulamitler@gmail.com לפניות בווטסאפ 054-929-2262

סיפר הרב לוינשטיין, על יהודי יקר, לשם יעקב אשר המתגורר בעיר בתל אביב, הוא ביקש לקרב את סביבתו לשמירת תורה ומצות. וכך מידי ערב היה יוצא מביתו, ומסייר בין בתי השכונה לדבר על לב העוברים ושבים  למען יסורו ממעשיהם הלא טובים, וישובו אל אביהם שבשמים ויכניסו אל ביתם  את אור התורה הקדושה, ובזה ירווח להם הן בעולם הזה והן בעולם הבא.

בין היתר הכיר הוא יהודי נחמד ששמע בהשתוקקות רבה את דבריו, שאל, הקשה ותהה "מה המצווה הזו ומדוע נאמרה?", אבל לבסוף הסכים, "כי תורתנו הקדושה תורת אמת היא, ומצותיה יקרות מפז", ומיד הוסיף "אבל את האמת ברצוני לומר, איני מסוגל לחזור בתשובה, התרגלתי לחיות את חיי כך, והשינוי הזה 'כבד' עלי…

אני מצטער אך איני מסוגל". יעקב ניסה לדבר על ליבו שוב ושוב כדי שישוב בו מהחלטתו, אך האיש גמר אומר שזו החלטתו ואיש אינו יכול לשנותה, ובפרט  שהוא החדיר במוחו את הטעות שאין ביכולתו עוד לחזור בתשובה, ושחיי התורה קשים מאוד, שבת, כשרות זה בלתי אפשרי, וכאן נפרדה דרכם לעת עתה.

חלפו מספר חודשים והסיפור כמעט ונשכח ממוחו של יעקב, עד שיום אחד הפלאפון האישי שלו מצלצל, על הקו היה זה מיודענו היהודי הנחמד. מיד לאחר ההתעניינות בשלומו כדרך הנימוס, פתח האיש ואמר: "שמע יעקב, החלטתי לחזור בתשובה שלמה!".  יעקב שמח על הבשורה המשמחת הזו, ומיד אמר: "סליחה שאני שואל אבל קרה משהו? אולי מישהו נפטר לכם במשפחה ח"ו? או שמא מישהו חלה בפתע פתאום?", "לא" ענה האיש "הכל כרגיל". ושוב שאלו יעקב לפשר החלטתו הזו הנוגדת את דבריו אך לפני כמה חודשים בודדים.

ומיד החל אותו יהודי לגולל לפניו את הסיפור שגרם להחלטה: "במסגרת עבודתי הגעתי לאתר פסולת המפורסם "חירייה" הסמוך לעיר אזור במרכז הארץ. ושם, בעומדי מול שער הכניסה נתקלתי בשלט ענק עליו נכתב, 'ברוכים הבאים לפארק מיחזור חירייה ע"ש אריאל שרון', הכעס הציף אותי, שמע זה לא לעניין! מה אין להם בושה?! השער נפתח, ואני נכנסתי ופניתי לשומר שעמד שם בכעס: 'תגיד לי אתה יודע מי זה היה אריאל שרון? הוא היה גנרל, ראש ממשלה ומנצח מלחמות רבות וקרבות אויב, ואתם קוראים למקום הזה שאליו מביאים את כל האשפה והפסולת של כל המדינה על שמו?! מה אין לכם טיפת כבוד לאיש?".

השומר לא הבין את טענותיו ואמר: "שמע, אני לא האיש לענות על כל השאלות הללו, אני פה כדי להביא פרנסה לביתי, יש כאן משרדים תיגש לשם ותתלונן אצל מנהל הפארק!". "סגרתי את החלון והמשכתי בנסיעה למשרדים, נכנסתי, ומיד עם כניסתי הורגש מתח רב במקום. שאלתי מי המנהל כאן? ומיד ניגש אלי בחור צעיר ושאל לבקשתי. כמובן שהצגתי שוב את שאלותיי, הכיצד העלו על דעתם לקרוא למקום הזה המכונה פארק מחיזור ע"ש מי שעשה רבות ונצורות למען הארץ הזו? האם הינך חושב שזהו זלזול בכבודו?!", המשיך הלה וסיפר.

המנהל לא נבהל ממטר השאלות, הוא כבר הכיר היטב את הטענות הללו, ולכן לא התאמץ להשיב לו, הוא רק אמר: "תעלה בבקשה עם הרכב למעלה ההר, תסייר בו ותתרשם בעצמך, זהו אחד הפארקים המרשימים ביותר שראית אי פעם".

מיודעינו היהודי הנחמד שמע לעצתו ועלה בכביש המוביל לראש ההר, הסיבובים היו חדים ולא נגמרו, ואכן לאחר נסיעה של מספר דקות הוא הגיע לפסגה, ושם הופתע לראות הר בגובה עשר קומות, כל גוש דן מתחת לעיניו, הבריזה והאוויר הקריר ציננו אותו מכעסו, מרבדי דשא ירוק, מתקני ספורט, ומתקני משחקים לילדים וספסלים הפזורים ברחבי הפארק, ברזיות מים קרים ומה לא? הוא נפעם וביקש ללמוד על הפארק ששם למטה בשער הכניסה לא ידע על קיומו.

הוא ניגש לאחד העובדים וזה מצידו סיפר לו: "אתה יודע שאת כל החשמל של הפארק הזה מפיקים מגז שמייצר הזבל בעצמו? הכניסו צינורות לקרקעית הזבל ומשם שואבים את הגז, וממנו מייצרים את החשמל ומשתמשים בו".

"התחלתי לבכות כמו ילד קטן, מזבל ביתי מייצרים אור? נו, ומה איתי?! עד כמה שהתלכלכתי בעוונותיי הרבים, אני עדיין יכול להתנקות ולהוציא ממני אור, אור של תורה ומצוות, הבנת יעקב אני חוזר בתשובה!", סיים הלה את סיפורו. זו ההזדמנות של כולנו אל תפספסו אותה, גם אנחנו יכולים להשתנות!.

ממשלת הרכבת המלאכה

ברור שלא טעיתי. גם לא באתי ללעוג לניסוח של גנץ כשאמר זאת יומיים לאחר הבחירות האחרונות. המצב הפוליטי הנוכחי, כנראה שהגיע למבוי סתום. העיתונאי נועם זיגמן, סיכם זאת, יש שיקראו לזה מלחמת מוחות, אחרים יגדירו זאת כמלחמת אגו, מה שבטוח שהמהלכים האחרונים של ‘כחול-לבן’ מול הליכוד, הם לא של טירונים פוליטיים.

אם צריך לשים את האצבע עד כמה השפעתו של לפיד היא אבסולוטית, אפשר לראות זאת בהודעה שיצאה בצאת החג ובישרה על  ביטולה של פגישת גנץ נתניהו. “לא בשלו תנאי הסף לקיום מפגש יעיל נוסף של צוותי המו״מ”, נכתב בהודעה.

כל זה קורה אחרי ששעות בודדות לפני החג, גנץ נענה לפניית נתניהו, והסכים לפגישה וכן לפגישת צוות המו”מ. אז מה קרה בכל זאת באותם יומיים שהמפלגות היו מנותקות האחת מהשניה? אם רוצים, אפשר ללמוד זאת ממה שקרה לפני שבוע.

כאשר גנץ הוכנס לחדר אחד עם נתניהו בתיווכו של הנשיא ריבלין, התוצאה הייתה נראית טובה. כמה טובה? מספיק בשביל הודעה משותפת לשתי המפלגות. “השניים שוחחו על הדרכים לקדם את אחדות ישראל, וסיכמו על פגישה נוספת, וכן פגישה של צוותי המו”מ, נאמר באותה הודעה. הודעה משותפת נוספת יצאה בחלוף חמש דקות, בה נכתב כי צוותי המו”מ יפגשו למחרת היום. ואז חלפה שעה, ויצאה לה הודעה נוספת, הפעם של בני גנץ אל חבריו לסיעה. “הדרך לאחדות עוברות דרך מהות ודרך מה שהבטחנו לציבור, אין לנו כוונה לוותר על הובלתנו, עקרונותינו, או השותפים הטבעיים שלנו לדרך זו”. ההודעה נכתבה בשמו של גנץ לח”כים, אולם רבים מתקשים שלא לראות בה את טביעות האצבע של יאיר לפיד.

ואת אותן טביעות אצבע ניתן לראות גם בהחלטה של ‘כחול-לבן’ בצאת החג, כאשר התפרסמה לה ההודעה על ביטול הפגישות שתוכננו. לא בכדי בליכוד מפנים אצבע מאשימה ללפיד שמזוהה כחולייה החזקה. נתניהו שועל פוליטי וותיק ומנוסה, לא באמת סופר כשחקן פוליטי את גנץ, גם לא את גבי אשכנזי, ויתר החברים שעוד לא טעמו טעם פוליטי מהו. אפילו את יעלון הוא לא שם במשבצת של פוליטיקאי משופשף, אולם בכל הקשור ללפיד, הוא יודע שעומד מולו יריב קשה ולא פראייר.

לפיד הוא לא רק שחקן פוליטי טוב, אלא גם אדם שמבין בתקשורת. לפיד יודע לקרוא את נתניהו, ולרוב הוא קורא גם את צעדיו העתידיים. וכשנתניהו לא החזיר את המנדט לריבלין כבר בערב ראש השנה (כפי שהיה תכנון מוקדם), לפיד הבין שנתניהו עושה זאת כדי להיחלץ מכותרות השימוע, ולהעביר את הפוקוס אל החזרת המנדט לנשיא. משום כך בחרו ב’כחול לבן’ לספר שעוד לא הבשילו התנאים, כאילו שהם לא פוסלים המשך של ישיבות מו”מ, אולם אלו התרחשו רק לפי הספר וההוראות של לפיד ולא של נתניהו.

לא מדובר פה במשחק טקטי שבסופו הקמת ממשלת אחדות שבראשה נתניהו, לפיד מבין טוב יותר מכל אחד אחר את הסיטואציה שנוצרה, ולפיה גם גנץ לא יכול להקים ממשלה, ובמקרה שכן יקים, לפיד לא יקבל את אותה הבטחה לרוטציה. לפיד קורא את המפה הפוליטית, את תוצאות הבחירות ואת מה שצופן העתיד. אם נתניהו מקים ממשלה, במקרה הטוב לפיד יחזור לתפקיד שר אוצר, ולמלכודת הדבש ההיא הוא ממש לא רוצה לחזור.

מנגד, לפיד מבין ש’כחול לבן’ די מיצתה את מאגר המצביעים שלה. ההישג הגדול שלה בבחירות הקודמות, לא שיחזר את עצמו והיא ירדה במספר המנדטים. כעת זה שלב הירידה בתמיכה וחזרה אל המקורות. אם וכאשר נלך לבחירות שלישיות במספר, אל תופתעו אם תגלו את ‘כחול לבן’ מתפרקת, ואת ‘יש עתיד’ חוברת למפלגה כמו ‘ישראל ביתנו’, מתוך הבנה שלשתי המפלגות רב המחבר על המפריד. לפיד וליברמן נכוו מנתניהו ורוצים בהרחקתו מהזירה, שניהם מובילים קו אנטי חרדי, ובמובן האחד משלים את השני לגבי קהל היעד.

אולי יש בשורות האחרונות כדי להקדים את המאוחר, ואולם הבחירות האחרונות לימדו אותנו ששום דבר לא מוקדם, ובוודאי עם תוצאות הבחירות מלפני שבועיים, והמו”מ העקר שמתנהל מזה שבוע.

ימי הדין של נתניהו
אחרי דחיות ועיכובים מרובים החל השבוע השימוע של רוה"מ על כל תיקיו. עשרה עורכי דין מייצגים את נתניהו בענייניו בתיקי "האלפים" כאשר המרכזי שבהם הוא תיק 4000, שמאשים את רוה"מ בקבלת סיקור אוהד תמורת הטבות רגולטוריות לאלוביץ' שעמד בראש חברת בזק. אזרח מן השורה לא יבין כל כך את פשר הבעיה. מערכות שלטון וגופי תקשורת מקיימים ביניהם מערכות יחסים של "קח ותן" מאז ומתמיד. הפוליטיקאי מבקש יחסי ציבור, מעביר ידיעה בלעדית או הטבה מסוימת שבתחום משרדו, וגוף תקשורת כמו אתר "וואלה", שהוא פלטפורמה להעביר מידע לציבור, מפרסם בצורה אוהדת את הידיעה והפוך במידה והפוליטיקאי לא "מפרגן". עד כמה אפשר כבר לחדש בשימוע שנערך בתקשורת חודשים רבים? את התשובה נדע רק בעוד כמה חודשים. נקווה שלא נראה שוב ראש ממשלה עומד על דוכן הנאשמים, ושבאמת לא היה כלום כי אין כלום.

יום הכיפורים הגיע

ביום שלישי נעמוד רובנו בבית הכנסת ונעשה חשבון נפש עם עצמנו. נעצור ל 24 שעות ממרוץ החיים ונתבונן על מעשינו הפנימיים והחיצוניים. כל אחד מאתנו במהלך השנה הזו פגע בצורה כזו או אחרת במישהו קרוב או רחוק. בהזדמנות הזאת אני רוצה לבקש סליחה באם ומישהו נפגע ממשהו שכתבתי כאן במהלך השנה. המילים שנכתבות בטור יוצאות מדם ליבי, הן מבטאות את דעותיי, תחושותיי ולעיתים גם את תפילותיי, שנזכה לחיות במדינת ישראל בביטחון, בשקט בשגשוג ובפריחה. שהעיר שדרות שכל כך אהובה עליי תזכה לימים שקטים, שלווים ובטוחים. גמר חתימה טובה.

איך הגיע הימין למצב הזה? רוב החיצים מכוונים לבנימין נתניהו, הקמפיינר שהצליח להביא אליו את כחלון ופייגלין ובכל זאת לרדת בכמות המנדטים, ולעומת זאת ללכת על הראש של ימינה וזהות יהודית ובכך הקטין את גודל הגוש. נתניהו יצר במו ידיו את המציאות שבה הרשימה המשותפת הרימה את ראשה והגיעה ל- 12 מנדטים המעניקים לה את התואר הרשימה השלישית בגודלה עם כל המשמעויות וההשלכות. קמפיין ההפחדה נגד הערבים העיר את המגזר מתרדמתו וכ 52% יצאו להצביע בזכות אמירותיו נגד המגזר. הבעיה הגדולה של נתניהו היא נתניהו עצמו, יומיים לפני הבחירות הוא העניק ראיונות לכל ערוצי הטלוויזיה, כולל ערוץ 12 המוחרם על ידו, ושם לדעתי התגלה הבלוף הגדול במיוחד כשנשאל על המציאות בדרום. ביבי ביקש שוב את אמון תושבי הדרום (שפרגנו לו כפי שאנו רואים בתוצאות האמת) והבטיח שיטפל בחמאס, מוכר? בוודאי, האמירות האלו חוזרות על עצמן בכל סבב בחירות ושום דבר לא נעשה באמת. קמפיין הגוועלד של ביבי ושאר המפלגות מתחיל קצת לאבד מאמינותו, האזרחים היום קצת יותר פיקחים, מתוקשרים ומחוברים מבעבר. נכון שיש בגוועלד מן התעוררות של הבייס, אך מבחירות לבחירות ניתן לראות שזה מאבד מכוחו ולעיתים אף מביך. ההרגשה הכללית בציבור היא שנתניהו מתחיל לאבד גובה, הסכינים בליכוד יצאו להשחזה ואני מאמין שבקרוב מאוד הן ישלפו. תוצאות הבחירות השניות הורידו עוד קלף ממגדל הקלפים שהולך לקרוס על מעמדו של יו"ר המפלגה. תוצאות הבחירות אמורות להטריד את כל אזרחי המדינה, תיקו אלקטורלי מעיד על פילוג וחוסר שביעות מצד האזרחים על אף מצבה התקין של המדינה בחלק מתחומי החיים. חוסר החלטת העם באופן מובהק ולא משנה לאיזה צד יוביל לבלבול מנהיגותי בכל התחומים, במידה של ממשלת אחדות כל צד ימשוך למדיניות שלו ויהיה קשה מאוד לבנות קווי יסוד. נשיא המדינה הוא האדם שיכול להעניק את חבל ההצלה לנתניהו וחבל נוסף לליברמן בכדי שיוכל לרדת מהאמירות החד משמעיות שלו שלא יצטרף לשום ממשלה אלא רק לממשלת אחדות חילונית. עם פרסום המדגמים החלו חברי הכנסת מהליכוד "להתחנף" באולפנים ולהזכיר לליברמן שמקומו הוא באגף הימני הלאומי של המפה, אחרי שבמשך שלושה חודשים הליכוד כינה את ליברמן שמאל. המצב מאוד מורכב, אני מקווה שלא נראה כאן ממשלת אחדות אלא ממשלה עם קווי מדיניות ברורים בביטחון, בחינוך ובכלכלה.

ברכות לאפראימוב, בהצלחה לדוידי

ברכות למארק אפראימוב סגן ראש העיר. ליברמן הימר ובסבב ב' הצליח לשפר עמדה ואנחנו זכינו לח"כ נוסף משדרות. לפי כל המדגמים וספירת הקולות, ליברמן זוכה ל 8 מנדטים מה שמבטיח למארק שלנו הממוקם במקום השמיני לשרת את המדינה מתוך כנסת ישראל. אין ספק שמגיע לאפראימוב, פוליטיקאי שונה וצנוע, להתקדם בתחום הפוליטי. אך השמחה של אפראימיב היא הכאב ראש של אלון דוידי שאמור להחליט מי יהיה מחליפו של אפראימוב. כל אחד מחברי הקואלציה רואה עצמו מתאים וחלקם עם ניסיון בתפקיד הזה. דוידי יצטרך להלטט בין החומדים לתפקיד ובד בבד לשמור על יציבות קואליציונית. אני רוצה לאחל המון הצלחה למארק אפראימוב, מדינת ישראל והעיר שדרות זכתה לייצוג מעולה ולפוליטיקאי מיוחד.

 מרק איפראימוב עם יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן בפתיחת הסניף בשדרות לפני כשנה. צילום: יח"צ

שישה מי יודע?

עמיר פרץ הצליח לשמר את "ההישג" של קודמו בתפקיד אבי גבאי. מה שהתחיל כהבטחה לכמות מנדטים דו ספרתית נגמר במלחמה על אחוז החסימה וקמפיין גוועלד ארוך ומייגע. אורלי לוי הוסיפה חן לקמפיין וטו לא, הקהלים מימין לא נהרו כפי שהיא ציפתה ושניהם ניצלו מבושה פוליטית. פרץ נלחם לא להיות זה שיכבה את האור על מפלגת העבודה ההיסטורית, החשש הגדול שלו אחרי שנים רבות בפוליטיקה והציבוריות הישראלית, היא לא להיות זה שסותם את הגולל וקובר סופית את המפלגה שהקימה את המדינה. לשמחתו המשימה הושלמה, ששה מנדטים המהווים מכונת הנשמה והזדמנות נוספת למפלגה לנסות ולהשתקם.

בכלל סניף הליכוד בעיר, ידוע בארגון יום בחירות והפעם הצליח לשמור על הקיים ולהתחזק באחוזים ניכרים, למרות הכעס הגדול שהיה על נתניהו בחודשים האחרונים. מזל טוב לסגן ראש העיר מארק איפראימוב, שנבחר לכהן כחבר הכנסת מטעם ישראל ביתנו, שבשדרות, הביאו 1580 קולות.

סגן ראש העיר אלעד קלימי מביא תוצאה מרשימה ומשמעותית, מכיוון שאם ניקח את 1338 קולות שהצביעו ל 'ימינה'  למרות 'קמפיין השתיה' של נתניהו, ולמרות אי ההצבעה של אנשי מפלגת נועם שפרשה יומיים לפני הבחירות, פלוס 626 קולות של עוצמה יהודית, הרי שזה אומר הכל על כוחו הפוליטי של ציבור הדתי-ימני בשדרות. לגבי ימינה, אם איילת שקד, היתה שואלת אותי, הייתי מציע לה לפרוש את החיים הפוליטיים ולעזוב את הציונות הדתית בשקט. ולמה?

בבחירות האחרונות, היא נכשלה יחד עם נפתלי בנט, הוא, לפחות ניסה, התאמץ, נלחם, חיפש ומצא ממצאים שהעידן על זיופים לכאורה וכו'. חידד את העובדה שהיו חסרים רק 1400 קולות.

ומה היא עשתה? נעלמה לתהום הנשייה. נפגשה עם טייקון מפורסם לטובת מינוייה לנהל את אחת מהחברות שלו. היא גם ניסתה את דרכה בליכוד. עשתה לעצמה חיים קלים.

אין לה שום מנדט להישאר בראש רשימת ימינה. שתיתן כבר לציונות הדתית לנהל את עצמה. שם כנראה, יש מנגנון השמדה עצמית כזה. במקום לחבק את עוצמה יהודית ואיתמר בן גביר שבזכותם איחוד מפלגות הימין עברה את אחוז החסימה… הם העדיפו לתת את הכבוד המיותר הזה לכם – מפלגת הימין החדש.

בכלל, צריך לבדוק את מקורות החשיבה והמימון של עוצמה יהודית. מה גורם לאנשי ימין מובהקים לכאורה, לשרוף עוד ועוד קולות. כל פעם מחדש. זו הפעם השישית. איילת שקד צריכה ללכת הביתה. היא תעשה טובה לעצמה ותחסוך את הסיטואציה העתידית שמן הסתם תתקיים בבוא העת. בדיוק מה שקרה לציפי לבני שלא הבינה את גודל כשלונה, והנזק האלקטורלי שגרמה למחנ"צ, עד שאבי גבאי עשה לה את הפאדיחה המכוערת והמיותרת בשידור חי, מול עיני כל העולם.

כל זה. לא פותר את בנימין נתניהו מאחריות לכישלון. זה רשום על שמו. הוא שתה קולות לימינה. ירד על בנט שקד והדיר את גדעון סער. ניפץ את התקווה שהייתה למצביעי עוצמה וביצע עליהם בליץ שהם לא יעברו. את כל הטעויות הוא עשה. בדיוק כמו לפני 4 חודשים ששתה לשקד ובנט קולות. הרי אם היו עוברים. היה לו 61… מה שכן, אריה דרעי יכול לחייך. ההישג המרשים של עליה במנדטים רשום על שמו. זה שלו. לבד.

עם אסטרטגים תותחים ועבודת שטח יוצאת מן הכלל. ההישג לא איחר לבוא. האיחודים והסולחות שהצליח לעשות, סתמו את הגולל על כל מיני אופציות אחרות. גם אם ניקח בחשבון שמנדט שלם משס, עבר לעוצמה יהודית. ואת קמפיין הגיוועאלד של ביבי שגם שתה לשס המון קולות. דרעי 2020 זה דרעי חדש ומעודכן. קמפיין מושקע עם קרייאטיב וקופי מוצלחים ביותר. אבל דרעי, הוא גם דרעי הישן. השועל הפוליטי היחיד מסוגו. לא רחוק הסיכוי שההישג יהיה 10 מנדטים בקואליציה ולא מחוצה לה.

כאן בשדרות, קיבלה שס  1331 קולות והביאה תוצאה שהרבה שנים לא היה כאן בעיר. בהתחשב בעובדה שביבי שתה קולות לכולם… סוגרת הרשימה, כלו לבן עם 1133 קולות. ככה זה שיש להם שחקן חיזוק כמו מ"מ ראש העיר, יהודית אוליאל שהביאה תוצאה מרשימה בשדרות. על מפלגת העבודה יישפך הרבה דיו. 1073 קולות שהצביעו לה הפעם, הם נטו לעמיר פרץ. על כיפת ברזל וההיכרות עם תושבי העיר. נאחל לכלל המפלגות ישעו את הטוב ולא יהיו שותפים חלילה להרס הדת והזהות היהודית במדינה.

עולם חסד יבנה

ידוע לכולנו שעל ידי עשיית חסד עם הזולת, זוכה האדם לאריכות ימים ושנים גם אם לא תמיד מגיע לו. שמעתי השבוע סיפור אמיתי מהרב מנחם שטיין, "הייתה אישה כאן בארץ, בהגיעה לגיל חמישים, ניגש אליה בעלה ובפיו בקשה: 'אשתי היקרה, את בודאי יודעת שאמי אישה זקנה בת שבעים ושתים, וכעת רוצים אחי ואחיותי להעבירה למושב זקנים, שם יטפלו בה טוב ויסעדו אותה בשנותיה האחרונות. ומאחר ואני יודע כמה גדול צערם של הזקנים שילדיהם מעבירים אותם למושב זקנים, הרגשתם היא כי התחנה הבאה משם היא בית קברות, ולכן האם תסכימי שניקח את אמי לביתנו וניתן לה חדר? אני כמובן אשמח אם תסכימי, אבל כמובן מה שתחליטי מקובל עלי, שהרי הרבה מהמאמץ 'יפול' עלייך.

אשתו ביקשה זמן לחשוב בטרם תשיב. ובמשך שבועיים היא התחבטה והתלבטה בדבר, ולבסוף היא הודיעה לבעלה שהיא מסכימה לתת חדר לאמו ואף לעזור לה בכל אשר יידרש. בעלה שמח מאוד והודה לה על כך, והכניס את אמו לביתו, הכין לה חדר נאה ודאג שלא יחסר לה דבר, והם חיו שלושתם יחד בבית אחד. אולם הדבר לא היה פשוט ולאחר כמה שנים אמו נהייתה סעודית במלוא מובן המילה, אך אשתו עשתה זאת באהבה רבה ואף נקשרה לחמותה על ידי כך.

אמו הזקנה זכתה והאריכה ימים ושנים עד גיל תשעים ושמונה, והלכה לעולמה. הבן כיבדה גם לאחר פטירתה וישב עליה 'שבעה', ואז קרה דבר נורא. ביום השני ל'שבעה' אשתו נפטרה בפתאומיות בהיותה בת שבעים ושש, וכעת חש שצערו גדל שבעתיים והנה הוא יושב גם על אמו ועל אשתו ביחד. תלמידי חכמים רבים באו לנחמו, ובין היתר אמרו לו: "אמת שאנחנו לא מבינים את דרכי ה' וחשבונותיו אך יודעים אנו מה שאמרו רבותינו, כי חסד שאדם עושה בעולם הזה מוסיף לו שנים על מכסת השנים שנקצבה לו, ויתכן שלאשתך נגמרה מכסת החיים כבר בגיל חמישים והייתה צריכה להפטר אז מהעולם, אבל הבורא שלח לה ניסיון כדי להאריך את חייה, באם תסכים לקבל את חמותה הזקנה. אם היא לא הייתה מסכימה לקבל אותה – יתכן והיא הייתה נפטרת מיד באותו הזמן! אך כיון שהיא הסכימה לקבל את חמותה ולהתמסר אליה בטיפולים, לכן הוסיפו עוד עשרים ושש שנים על חייה, ובהם זכתה לחתן את כל בניה ובנותיה לראות למעלה מארבעים נכדים בני תורה המסולאים מפז.

וכיצד יתכן זאת? אלא שבורא עולם נותן לאדם חיים במתנת חינם, והוא שהוסיף לה עשרים ושש שנים – אף שיתכן שלא הגיע לה, אלא בעקבות הקשר והמסירות שלה לחמותה שהייתה זקוקה לה כל כך עד פטירתה שלה. אולם אותה האישה הייתה עוברת עוד שנה באושר ובריאות, היא יכלה לחשוב שזה בזכותה אך היא לא ידעה שזה בזכות חמותה הצריכה לחיות וצריך מישהי שתעזור לה. על כך אמרו חז"ל: "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני – העני עושה עם בעל הבית!". וכאשר הגיעו סוף חייה של חמותה הזקנה בגיל תשעים ושמונה ממילא לקחו גם אותה מן העולם". ככה זה "משפטי ה' אמת – צדקו יחדיו". הן לפעמים האדם זוכה לדברים טובים ולשנה טובה לא בגללו ולא בגלל מעשיו, אלא בזכות אותם אנשים רבים שאליהם הוא קשור ומטיב עמהם ומסייע להם, כמו בני ביתו אישתו וילדיו, ושאר סביבתו הוא זוכה ומקבל תוספת חיים.

זוהי זכות עצומה ליום הדין העושה חסד עם אחרים זוכה לחיים!

הפארסה של רון קובי

ראש עיריית טבריה שהתגרה בחרדים בכל כוחו בחודשים האחרונים, כשל בבחירות עם מפלגתו וקיבל תוצאה מגוחכת בכל הארץ ב-1500 קולות בלבד ספג כישלון צורב גם בעירו טבריה מספירת כל קולות המצביעים בטבריה עולה, כי מפלגתו של ראש העיר רון קובי, שהתמודד בבחירות לכנסת, ספגה תבוסה מהדהדת. 'הימין החילוני – נלחמים בכפיה החרדית', שמה של המפלגה בראשות קובי, קיבלה 2.26% בלבד; 469 קולות.

תנועה קיקיונית זו משתרכת הרחק בתחתית כלל המפלגות שהתמודד בבחירות לכנסת ה-22, מה שמוכיח כי גם תושבי טבריה קצו בהתנהגותו הפרובוקטיבית, האנטי-דתית, של מי שניצח אך לפני מספר חודשים ונבחר לעמוד בראשות העיר.