בשנת 2002 חזר שי בן יעיש אחרי תקופה מוצלחת בחו"ל הישר לשדרות כדי להוביל בעיר ילדותו את הפרויקט החברתי "עבודה עברית". בהמשך הצטרף לפוליטיקה המקומית והביא איתו תקוות גדולות להנהגה צעירה ומרעננת. בתום קדנציה אחת שבה כיהן כמ"מ ראש העיר הוא עזב בנסיבות משפחתיות. 13 שנים אחרי, בעקבות הודעתו של אלון דוידי לרוץ לכנסת, הוא החליט לחזור ולהתמודד עם המון רעב ותשוקה לראשות העיר. בנוסף צפו בראיון המלא במהדורת "זמן מקומי" בסוף השבוע האחרון.

אם להודות על האמת, המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש כששמעתי על האפשרות ששי בן יעיש יחזור לפוליטיקה המקומית 13 שנים אחרי שעזב אותה, כדי להתמודד לראשות העיר היא ראשית למה הוא צריך את זה, שנית, האם במציאות העכשווית בשדרות הוא בכלל רלוונטי?. לאחר שלוש שעות במחיצתו אי אפשר היה שלא להתרשם מהאהבה הגדולה שלו לעיר שבה נולד, גדל והתחנך ובעיקר מהתשוקה שלו להיות חלק מההנהגה ואף להיות זה שיוביל אותה.

גם את כניסתו הראשונה לפוליטיקה המקומית אי שם בשנת 2003, ליוויתי כעיתונאי צעיר. הוא נכנס לקלחת הפוליטית בשדרות שהתקשתה אז להיפרד מההנהגה הישנה של בוסקילה-מויאל ז"ל לטובת הנהגה צעירה ורעננה. בן יעיש ללא ספק, מבניה המוכשרים של שדרות הביא איתו תקוות חדשות וציפיות גבוהות שבסופו של דבר לא התממשו. הוא אומנם סייע לניצחון של מויאל בסיבוב השני נגד קמפיין המספרים הבלתי נשכח של בוסקילה,
(בוסקילה התאחד יחד עם שאובי והציג על שלטים את האחוזים שקיבלו שניהם יחד ששווים ניצחון עם 51%) ואף התמנה למ.מ ראש העיר ומחזיק תיק החינוך, למשך חצי קדנציה אבל עזב באכזבה גדולה בעיקר מכך שלא הצליח לממש את כל רשימת התוכניות שהיו לו לעתיד העיר שדרות.

 הם יודעים מה זה 3.70?

בינתיים, מאז הרבה מים עברו בנהר, גם בנחל שדרות המיתולוגי שמשתקף ממרפסת ביתו ולא מנוצל מספיק לטובת התושבים. "הנחל הזה, זה הילדות שלנו בשדרות" הוא מתרפק על זיכרונות העבר, "כשאני אבחר אפעל להפוך את אחד ממשאבי הטבע המדהימים שחוצה את העיר שלנו למשהו יותר מטופח שיאפשר לתושבים לבלות בחיק הטבע".

 מתוך כתבה שפורסמה במעריב בשנת 2002

 צילום: אדי ישראל, מעריב 2002

נדמה שהשאלה הראשונה המתבקשת, מה קרה נזכרת אחרי 13 שנים לחזור לפוליטיקה המקומית?
"בגדול זאת שאלה שאני נתקל בה לא מעט מאז שפרסמתם על הכרזתי להתמודד לראשות העיר, זאת שאלה מצוינת ואני חושב שיש לי תשובה טובה. בסיבוב הקודם נכנסתי לפוליטיקה בבחירות 2003 לקדנציה אחת שהסתיימה בשנת 2008. בגדול אחרי שעזבתי, אני חושב שעמדתי על איזו גבעה והייתי צריך להחליט לאן אני ממשיך מכאן, האם אני רוצה להיות פוליטיקאי? אגב אז ראיתי בזה העלבה. האם להיות מנהל בתחום הציבורי. ההתנסות שלי בתקופת אלי מויאל שממנו לקחתי הרבה דברים לדרך כי הוא היה איש חכם, לא הייתה התנסות שגרמה לי להתחבר לפוליטיקה ולרצות להישאר בה אבל אלי אמר לי "זה המשחק ואם אתה לא יודע לשחק אותו, אתה בבעיה".

והיום אתה יודע לשחק אותו?
"אני יודע אבל לא באתי לשחק, חזרתי לפוליטיקה עם אמת מאוד ברורה. מי שמכיר אותי יודע שכל חיי אני פועל כך, יש לי כבוד לכל יהודי באשר הוא, כמובן גם לאזרחים שאינם יהודיים וממלאים את חובתם האזרחית כלפי המדינה".

רבים שואלים לאן נעלמת מאז 2008 סיום הקדנציה של מויאל ז"ל?
"חשבתי שנכון שאני אהיה איש מקצוע טוב, עשיתי תואר ראשון במנהל ומדיניות ציבורית, תואר שני באוניברסיטה העברית בכלכלה ומדיניות ציבורית ותואר שני נוסף במשפטים בבר אילן וכיום לומד לדוקטורט בתחום חקר הגיאוגרפיה של אזור שדרות. האמנתי שאחרי שארכוש מספיק ידע וניסיון יתאפשר לי לחזור להיות איש מקצוע שאעבוד לצד הפוליטיקאי כי הרצון הגדול שלי היה ותמיד נשאר לתרום מיכולותיי לעיר שבה גדלתי.

אני מניח שהפוליטיקאי זה דוידי שלא התלהב בלשון המעטה שתפרוש כנפיים?
מה שקרה בפועל זה שכל מה שעשיתי וכל הדרך שעברתי לא הספיק לי כדי שתינתן לי בכלל האפשרות לעבוד בעיר שלי כאיש מקצוע. אז נכון, עבדתי בחצי משרה בתפקיד מאוד משמעותי כבן המקום- הקמתי מאפס את פארק התעשייה המשותף לשדרות ושער הנגב 'ספירים' מתוך אג'נדה ברורה לפתח את התעשייה והתעסוקה באזור. מי שדחף אותי לתפקיד ויש לי הכרת הטוב הוא דוד בוסקילה. אני מודה, רציתי מאוד לקחת חלק רק כאיש מקצוע בעשייה המדהימה שהוביל דוידי לכן אגב גם כשהיו אליי פניות להתמודד בבחירות האחרונות לא ראיתי בזה טעם לנסות להחליף אותו, אמרתי "לא עוצרים יהודי בהמראה". יותר מזה אפילו תמכתי בו. אחרי הבחירות ניסיתי להתקרב אליו כדי להיות האיש מקצוע שרציתי להיות עבור שדרות ושם לא רק שהוא לא אסף אותי, הוא דחק את ידיי ולא משנה מה ניסיתי הוא לא היה מוכן לשתף אותי כמעט בשום דבר שקשור בבניין העיר עד לפני שלושה שבועות שהוא צירף אותי לאיזה צוות היגוי ראשונית שמדבר על תקרת הזכוכית של ילדי שדרות, איך שוברים את תקרת הזכוכית של ילדי שדרות"

צפו בראיון מיום שישי במהדורת "זמן מקומי"

עבורי באופן אישי ועבור רבים אני בטוח שזה משפט מציק, כאילו עד עכשיו לא יצאו מכאן מוצלחים?
"אתה נוגע בנקודה מעניינת שבדיוק אני בא להמשיך אותה. ארבע דקות לפני שדוידי נכנס, בחור נחמד מאוד ממודיעין הציג את עצמו כמנהל אגף החינוך בשדרות ואז אמרתי לעצמי אני לא מצליח להבין, יש פה מנכ"ל מראשל"צ, מנהל אגף חינוך מודיעין ועוד בכירים מיבנה ואשקלון ועוד ואתם מדברים איתי על תקרת זכוכית? תן לילדים האלה קודם כל דוגמא שאחד מהם יכול להיות אולי מנכ"ל העירייה לדוגמא או אולי מנכ"ל אגף החינוך. עכשיו בלי קשר לכמה זמן אתה תושב שדרות, אין אף אחד משדרות שמתאים לאחד התפקידים? למה צריך לייבא מבחוץ? איזה מסר אתה מעביר לאותם ילדים? אני מזכיר לך מה היה הסוד שלי אז כשנכנסתי לפוליטיקה והתעקשתי על תיק החינוך, נכנסתי למקיף גוטוירט שהייתה שם נשירה מטורפת של תלמידים, נכנסתי לכיתה שתויגה עם תלמידים מופרעים לכאורה, אמרתי להם חברים, אתם רואים את השורה הזו, פה אני ישבתי, אתם רואים את המורה הזאת, היא הייתה המורה שלי, אני יצאתי מכאן. יצאתי מכאן והתגייסתי לצנחנים, עשיתי שירות קרבי כקצין, אני לומד באקדמיה, אני מ.מ ראש העיר, הקמתי חלום בצי'לה יחד עם בן שדרות שישב לידי בכיתה (אדי עזרן) , עסק שעברו בו 50 אלף מטיילים בכל העולם. חברים זה אני, אם תרצו אני הדוגמא שלכם. עכשיו מה המסר, אני מראה להם שאם הם רק ירצו הם יוכלו להגיע לתפקידים הכי בכירים ומה היום קורה בשדרות? בדיוק הפוך. הוא מסתכל על דוידי הוא בכלל לא נולד פה, הוא מסתכל על קלימי הוא בכלל חבר של דוידי, הוא מסתכל על ראש אגף חינוך הוא ממודיעין, מסתכל על המנכ"ל הוא בא מראשל"צ".

אתה ממש כואב את זה?
"בוודאי. תגידי לי אתה, הם יודעים מה זה 3.70? הם יודעים מי זה חנניה ועקנין? הם יודעים שזה היה מבחן האומץ של כל בני ה-35 ומעלה של שדרות? איך הם מסוגלים לגשת לילדים בבתי הספר בלי כל החלק הרגשי-היסטורי הזה? זה כמו שעכשיו יבוא בנאדם שלא קשור ליהדות, לא קשור לסיפור של עם ישראל, יבוא ויכנס לבית ספר וילמד היסטוריה. הוא יכול ללמד באמת היסטוריה בגלל שהוא יודע וקרא את ההיסטוריה כמו שצריך. איפה היכולת לחבר את האנשים מהמקום ההיסטורי".

אני מבין את מה שאתה אומר אבל אני שומע מהרבה תושבים שהם כבר התעייפו מהדיון כן ילידי המקום, לא ילידי המקום? שורה תחתונה העיר מתפקדת. יחד עם זאת אני מודה בלתי נמנע שלא לעסוק בזה למשל נוכח ההחלטה לעזוב את בניין העירייה שהוא אחד הסמלים המובהקים?
"אספר לך סיפור לזכרו של אלי מויאל ז"ל. כבר אז בקדנציה השנייה שלו הייתה מחשבה להעביר את ישיבות המועצה למבנה חלופי. אני זוכר שהתנהלה שם ישיבה אחת ואז הוא אמר: "חברים זאת הייתה הישיבה הראשונה והאחרונה כאן". כולם שאלו אותו למה, זה יותר נוח, אף אחד לא מפריע לישיבה. אז הוא אמר בחוכמה: "אותו אדם מבוגר שבא לישיבה אולי בא להציק אבל עבורו זו משמעות גדולה, אולי זו היכולת להתבטא, לנסות להשפיע. אנחנו מדינה דמוקרטית ואפשר לחיות עם זה בשלום. אגב הוא הסכים לחיות עם זה בשלום גם כאשר העיר חטפה טילים בלי הפסקה והוא נאלץ להפסיק את הישיבות שוב ושוב כדי לרדת קומה. מעבר לזה, הוא שיפץ את אולם הישיבות כדי לאפשר לתושבים לשבת ולצפות הוא כמובן היה מספיק סמכותי מי שזוכר כדי שאף אחד לא יפריע. לכן זה מתחבר לסיפור של בניין העירייה שהוא סמל, תושבים היו יודעים איפה הכתובת שלהם לכל בעיה, עכשיו חלקם אפילו לא יודעים איפה לשכת ראש העיר. עכשיו מה הקטע? מה היה לחוץ לעזוב?".

ואם דוידי יחליט להישאר

כמעט בכל אחת ממערכות הבחירות האחרונות שהתקיימו בשדרות הפכו תושבי חוץ, בעיקר אלה מהגרעין התורני שעשו רק טוב לעיר מטחי האשמות. ללא ספק, העובדה שראש העיר צמח מתוך הגרעין הפכה את הסוגיה לנפיצה כל פעם מחדש. מבחינתו של בן יעיש הוא רואה את הסוגיה אחרת לחלוטין. "החבר'ה האלה עשו רק טוב לעיר שלנו" הוא מבהיר אך לא מתחמק גם מהטענות שעלו בשנים האחרונות לכפייה דתית. "לפני שהגיעו לפה אנשי הגרעין, העיר שדרות הייתה מסורתית. כשהם הגיעו לכאן הם הוסיפו עוד איכות, הם הגדילו את כמות השמן בתוך הסיר, הם עשו רק טוב לשדרות. צריך לבוא ולהגיד שיש יותר אווירה תורנית-ערכית ברחובות וזה בסדר אנחנו יהודים לא צריך להפוך את זה למשהו נורא".

 בתקופה שבה טיפס על הרים בצי'לה והקים עסק מצליח מאוד. צילום: מתוך אלבום פרטי

מה שכן, לדבריו, הוא נבחר על ידי קבוצת מחקר באוניברסיטת בן גוריון יחד עם דר' מוטי גיגי, הכותרת של הנושא זה דחיקה מהעיר, בין היתר הם עסקו גם בהקמת הגרעין התורני בערי הפריפריה. "מסתבר שבשדרות סטו מהעיקרון המנחה של הקמת הגרעין להיטמע בתוך האוכלוסייה כי הם יצרו מעין שכונה משלהם, כנ"ל לגבי מוסדות החינוך וכנ"ל לגבי השלטון, מציין שאחד ממקימי הגרעין בארץ הוא הרב רחמים נסימי שהוא בן שדרות" מסביר בן יעיש חלק ממסקנות המחקר, "אגב את הביקורת אני שומע גם מתוך הגרעין עצמו כי מטרתם היא בעיקר חברתית-קהילתית. הדבר השני שאני מזהה שהגרעין עצמו מחולק לשניים, גרעין אידיאולוגי חברתי שמקיים את הרעיון החברתי-קהילתי להיות חלק מהקהילה ולצמוח איתה ויש לי כמה חברים כאלה שאני לומד איתם גמרא, מבחינתם הם לא גרעין, הם תושבי שדרות כי עצם קיום הגרעין זה אומר שקיימת קבוצה בתוך העיר שמבודלת מהעיר. ויש את הגרעין הדתי אידיאולוגי שהם מאמינים בישיבה, בבתי ספר משלהם והם באמת מתנהלים באופן עצמאי עם אמונה דתית".

ואיך אתה מתייחס לשאלת כן ילידי המקום, לא ילידי המקום?
"באופן הכי ברור, כל מי שבחר להעביר את החיים שלו לשדרות ולבנות כאן את עתידו אני מעריך מאוד וחושב שהוא תושב שדרות לכל דבר, בטח מי שחיים כאן עשרות שנים, אי אפשר להגיד להם "אתם לא מכאן", יחד עם זאת אי אפשר להתעלם מכך שכל מי שנולד כאן מבין יותר מבחינה סנטימנטלית מה המשמעות של המוסיקה, מה המשמעות של בניין העירייה. אין מה לעשות מי שלא נולד כאן אין לו את אותו חיבור מבחינה רגשית כמו מי שנולד כאן אבל זה לא אומר שרק מי שנולד כאן הוא שדרותי, גם מי שמתגורר כאן שנה הוא שדרותי לכל דבר".

חוזר לסוגיית בניית העירייה. אין מיגון, אין מעלית ונגישות, המבנה לא מספיק גדול. אם היו רוצים כפי שהצהירו לא אחת, היו מוצאים פיתרון, הרי בסופו של דבר עדיין לא כל המחלקות באותו בניין והמעבר הזה הוגדר כזמני?
"הנה הסברת הכל למה זה לא ברור. אם היה בונה בית עירייה חדש ומודרני שמיועד לכל אגפי העירייה במתחם אחד מילא אבל אתה עוזב מבנה עם כל כך הרבה משמעותיות לטובת משהו זמני ומפואר. זה בעיניי חוסר הבנה מוחלט למשמעות של מבנה כזה, חוסר הבנה מוחלט לחשיבות של תושבים להיות נוכחים בישיבות מועצה. בסופו של יום אין מה להזדרז למחוק היסטוריה וזה לצערי מה שקרה לדוידי בשנתיים האחרונות לא רק עם המבנים אלא גם עם בעלי תפקידים, הוא היה כל כך בטוח בשלטון שלו שאין מעליו כבר אחד, אפילו את ביבי הוא לא ספר בהחלטה שלו. הרי שנינו יודעים שאין משהו שזז בשדרות ללא תמיכת ביבי והליכוד".

רוצה לחזור איתך קצת אחורה בראיון, אמרת שדוידי דחק את ידייך, למה התכוונת?
"בכל השיחות הקודמות שהיו לנו הוא תמיד דאג לומר לי "תשמע אתה מאוד מוכשר, מאוד מקצועי גם בנאדם טוב, אחד כמוך ראוי לליגה לאומית". אחרי שמנכ"ל העירייה טל טורן עזב, אמרתי לו בהמשך לדברים שאמר לי קודם, אני לא רוצה ליגה לאומית, לא רוצה לנסוע שעה וחצי לירושלים ואז לא לראות ולגדל את הילדים שלי, אני רוצה לעבוד בבית שלי. מנימוס, פניתי אליו לבקש את רשותו להתמודד למכרז לתפקיד המנכ"ל כמובן כחוק. הוא אומר לי:"לא, לא לא, רד מזה, יש לי מועמד מליגה לאומית". אמרתי לו, רגע, אני בן המקום מכיר את כל הרגישויות, בין תעשה חיבור בין שדרות הישנה לשדרות החדשה, תוכיח שאין לך משהו נגד בני המקום. אותי אתה שולח לירושלים ולשדרות אתה מביא מישהו מראשל"צ, לא מבין את ההיגיון".

יש שיקראו את זה ויחשבו שכל הכניסה שלך בגלל שלא קיבלת תפקיד?
"ממש, ממש לא. אני רק רוצה להמחיש לך את הבעייתיות בהתנהלות של השלטון ושל העומד בראשה. הרי לא ביקשתי טובה, רק ביקשתי רשות להתמודד על התפקיד. אז הבנתי שאם אני שאני בסך הכל לא תחמן ואני בנאדם ישר ומקצועי ועשיתי במשך 12 שנים, שני תפקידים של מנכ"ל פארק ספירים בחצי משרה וחצי משרה בכנס שדרות לחברה לא מתאים כנראה יש כאן תפיסת עולם שאני לא מבין. אחרי אותה שיחה עם דוידי, הייתה לי שיחה עם אישתי בבית, אמרתי לה "תראי ממי אולי אני לא מתאים לכאן כמו שאומר דוידי" אבל אז הבנתי שאם נשארתי בשדרות זה רק כי אני מחובר לכאן בכל איבריי, אוהב ורוצה רק בטובת הבית שלי. סיכמתי את השיחה באמונה שעוד יבוא הרגע שלי".

 בן יעיש במרפסת ביתו. ברקע חורשת נחל שדרות. צילום: אורי גבאי

ואז עם הכרזת דוידי הבנת שזה הרגע שלך?
"ואז בוקר אחד מגיע למשרד, פוגש את אופיר ליבשטיין שמעדכן אותי כמה ימים לפני ההכרזה של דוידי "אתה יודע שדוידי הולך לימינה", אמרתי לו אין מצב שזה יקרה. אין מצב שהוא הולך לעשות את הטעות הזו. הוא יעזוב את הליכוד בשביל ימינה? אין מצב. אמרתי לאופיר אני מחזיק מדוידי שהוא לא יעשה צעד כזה".

וכששמעת על הצעד מייד חשבת להתמודד?
"בכלל לא, הנשמה שלי אפילו עוד לא התעוררה לתוך הדבר הזה של להיכנס לפוליטיקה, הרי כמו שאתה בוודאי זוכר, בפעם הקודמת זה פגע בי מאוד בחיי המשפחה, בוא נאמר שזה היה אחד הגורמים שהובילו אותי לפירוק החבילה. היום ברוך ה' אני נשוי בשנית ויש לי חיי משפחה מאוד מאושרים, אישה מדהימה, אני לא הולך לאבד אותם בגלל אותו זיכרון קשוח מהנישואים הראשונים. שלחתי לאישתי אסמס על החלטתו של דוידי, בא הביתה, היא מסתכלת עליי ואומרת לי "מאמי, זאת ההזדמנות שלך, אם לא עכשיו תראה להם מי אתה ותיקח את שדרות למקומות שחלמת עליהם אז אף פעם לא. זה היה אחד הרגעים הכי מרגשים. מאותה שנייה אמרתי לה את צודקת. כאילו בבת אחת נפתחה כל ספריית הקבצים שהייתה סגורה בנשמה והתחלתי לעבוד".

הצעד הראשון שלך היה לעבר הליכוד. האומנם?
"נכון. בזמן שכולם התבשמו במהלך של דוידי שחיבק את קלימי ואמר לו "בני, אני הולך אבל אתה, אתה הירושה. ממש כמו אדוארד שממליך את הנרי", אני התחלתי לפעול. זה הדהים אותי באיזו קלות הם המליכו ודילגו על מי שבהסכם שהם חתמו ממלאת מקומו (יהודית אוליאל), מה שנקרא חילקו את השלל, זאת שיטה שאני לא רוצה לומר מאיזה משטר היא לקוחה. כאמור אני איש צבא ואיגפתי את המהלכים שלהם מסביב לליכוד כדי לקבל את תמיכתם".

בפועל כפי שדיווחנו לראשונה הם בוחנים תמיכה בך אבל תכל'ס עשו קצת אחורה פנה?
"גם אם הליכוד מתקשה לומר בפה מלא זה לגיטימי, בכל זאת המטרה הברורה שאליה גם התגייסתי זה לדאוג שקולות הליכוד בשדרות לא יזלגו לימינה. השורה התחתונה, פקדתי 200 אנשים לליכוד שזה לא פשוט, לא כאלה ששילמתי להם, כאלה ששמו את כרטיס האשראי והחשבון בנק. עשיתי סבב ארוך של פגישות עם חברי כנסת ושרים וזה מספק אותי בשלב הזה. הבהירו לי גם את הקושי להביע תמיכה בי ואמרתי להם שאני פותר אותם מזה, זה לא מה שחשוב כרגע כי אני קיבלתי החלטה להתמודד אבל כל כולי נתון כרגע רק בהצלחה של הליכוד ושל ראש הממשלה נתניהו בשדרות. אגב, אפילו יש כבר סלוגן- "שדרות לא פונה ימינה- ממשיכה ישר עם ביבי".

בקיצור תסבוכת רצינית, אחרי הכל אנשי הליכוד בשדרות הם תומכי דוידי וממשיך דרכו קלימי?
"מבין שזה מורכב, בכל זאת יש כאן אנשי ליכוד רבים שנשארו נאמנים לנתניהו. מה שכן, הצחיק אותי הניסיון לבוא לליכוד ולומר "קלימי איש ליכוד צריך לתמוך בו" כשכולם מבינים שזה לא כך בפועל. יש מספיק הוכחות, כולל הודעות אסמס של אנשי ימינה שקלימי הוא מנהל המטה בפועל, אם עכשיו מנסים להציג את זה אחרת, בוא אחי אף אחד לא טיפש, בטוח שגם בליכוד מבינים את זה".

ואם אחרי כל זה, דוידי יחליט להישאר?
"אני בנאדם מאמין ומה שהביא אותי לכאן זאת האמונה, התפטרתי מתפקידי מכוח האמונה, אמרו לי אנשים "מה אתה מתפטר" ועניתי שאני מאמין כבנאדם שרוצה להגשים את הייעוד שלו ומאמין שזה הייעוד שלו הוא צריך להקריב משהו, אני הקרבתי את הפרנסה כי אני ידעתי שאני לא יוכל להיות משוחרר כמו שאני רוצה להיות משוחרר ולדבר את האמת שלי שאני תופס מצד אחד תפקיד ציבורי ומצד שני אני נזהר לומר את האמת שלי כפי שאני רוצה לומר אותה". לעצם השאלה, כשעם ישראל יצא מפרעה במצרים אחרי תקופה מאוד קשה, הוא ידע שהוא שולח אותם אבל הם יתקעו בים והוא יוכל להחזיר אותם. עם ישראל ומי שהוביל אותו לא אמר רגע מה נצא, יש לנו ים ואז הוא יבוא ויהרוג אותנו. אולי למרות המכות שקיבל הוא יתחרט. עם ישראל יצא אל הלא נודע לתוך המדבר. פרעה התחרט והתחיל לרדוף אחריהם ואמר אין מה לדאוג הם יעצרו בים והם שלנו אבל אז נכנס שם הבורא, לכן אני מאמין שיש דברים שאני יכול להתעסק ברמת ההשתדלות והיכולות שלי. אני את שלי עשיתי. אם דוידי יחליט להישאר זה עניין שלו מול הציבור ואני משוכנע שיהיו הפתעות".

ומה באמת אתה חושב על ההחלטה של דוידי להישאר בתפקיד ולא להתפטר עד שיראה מה התוצאות לכנסת? מה יקרה אז, תתכונן למערכת הבחירות הבאה?
"כמו שאמרתי אני הקרבתי את הפרנסה ואני חושב ששדרות שווה את זה. אם והיה ולא יתקיימו בחירות ודוידי יישאר, אני מאמין שהרבה דברים ישתנו מבחינת התושבים, באיזה תנאי חיבה ציבוריים יחזור דוידי, באיזה צורה יחזור דוידי, יש עוד שנתיים וחצי בחירות אז הוא כבר העיר כוחות שהם מכאן ואלך יש להם שנתיים וחצי לא לעבור בית בית, לעבור נים נים, זה מה שאני אעשה כדי שיכירו אותי ומה שיש לי להציע. אם יהיו לי יותר משלושה חודשים זה לא כזה נורא, אז אני מאוד מאמין שגם אם יחליט לחזור או להישאר תהיה לו הפתעה מאוד גדולה כי אני מאמין , יש משפט בגמרא שאומר "המרעיבו שבע, המשביעו רעב", בוסקילה ואלי מויאל ז"ל יצרו רעב למשהו אחר ועל הבסיס של הרעב הזה בא דוידי כארוחת שינה ודוידי אכל ויצר היום לאנשים בשדרות שובע מהדבר הזה ואנשים כבר רעבים למשהו אחר כי ההתנהלות הנוכחית שנוצרה בין ילידי המקום לתושבי שדרות החדשים היא לא בריאה ולא מאוזנת והגיע הזמן לאזן אותה ולבטל את התחושה שקיימת היום בעיר, כולם בלי יוצא מהכלל שווים, כולם תושבים יקרים בעיר הזו וחייבים לשמור על איזון בין ישן לבין חדש ואני משוכנע שאני יוכל לעשות את זה".

שאלה אחרונה. הערכה שלי שבלי חיבורים יהיה קשה לנצח בבחירות את קלימי שנהנה עדיין מהתמיכה שמקבל דוידי ברחוב המקומי?
"אין לי עדיין תשובה ממש ברורה בעניין הזה. אם למשל אקח את מערכת הבחירות הקודמת שבה התמודדתי בשדרות, היו כשישה מועמדים לראשות העיר, המערכה הוכרעה בסיבוב שני. מצד שני, ברור שהמציאות היום שונה אבל שוב אין לדעת, יכול להיות שריבוי מועמדים יגדיל את אחוז המצביעים ואז נקבל גם כאן הכרעה בסיבוב שני. לעצם החיבורים, אני משוכנע שאנחנו בשלב מוקדם עדיין. יש לי כבוד והערכה גדולה לעו"ד אמיר פינטו וכמובן ליניב פרץ ואביאל בן זיקרי, בנקודה הנוכחית אני מאמין שאני מגיע עם המון ניסיון וכבר הייתי בתפקיד ממלא מקום ראש העיר. לסיכום, אני כל כולי עסוק בניצחון של הליכוד ונתניהו, אחרי הבחירות לכנסת נהיה יותר חכמים. מה שבטוח אני סומך על תושבי שדרות שיסייעו להביא להחלפת ההנהגה במישהו שידע לאזן בין כל הקהילות ובעיקר ימשיך את התנופה של העיר שהיא גם בזכות אלון דוידי אבל בעיקר בזכות הליכוד וראש הממשלה שהעניקו תקציבים גדולים שאפשרו לדוידי להצליח להוביל את העיר להצלחה".